tag:blogger.com,1999:blog-73775264030324572202012-01-08T01:35:20.750+02:00חוויות, דעות ורעיונות בתחומי ניהול ומנהיגות ושאר טובין. גם אתם יכולים לכתוב כאן דעות ורעיונות ולהגיבאילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.comBlogger181100tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-90381718969696542912012-01-02T22:42:00.067+02:002012-01-05T12:37:26.395+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">16 שנים הייתי שכיר, והתקדמתי בתפקידים לאורך מסלול הניהול.<br />התפקיד הראשון שלי בחיי כשכיר היה עוד בהיותי תלמיד בחטיבת ביניים, בן 16, כשרציתי רשיון נהיגה.<br />יצאתי לעבוד באחד הדוכנים בלונה פארק בתל אביב, עבדתי שם בחופשים,&nbsp;10 שעות משמרת, תמורת שכר זעום ביותר (אם אני זוכר נכון השכר שווה ערך לכ-12 ש"ח לשעה).<br />אבל השגתי את רשיון הנהיגה המיוחל, וכבר בקיץ הבא היה לי רשיון.<br />בתפקידי האחרון כשכיר (ינואר 2005) שימשתי כמנהל מחלקת פרויקטים&nbsp;בהיי טק.<br />בדרך גם הספקתי להיות סמנכ"ל בסטארטאפ, מנהל פרויקטים עתירי ממון וידע, מנהל מחלקת הדרכה וניהול ידע ומנהל אגף בתחומ הפרויקטים.<br />ואז, בינואר 2005 הודעתי במקום עבודתי על עזיבתי ויצאתי לדרך חדשה, דרך של עצמאי, והקמתי את העסק הראשון בחיי.<br />פתאום, לאחר 16 שנה כשכיר החלטתי לשנות כיוון. <br />כך ישי לי פרספקטיבה טובה גם על עולמם של השכירים (16 שנה הייתי שכיר) וגם על עולמם של העצמאים ובעלי עסקים (7 שנים אני בעל עסק). <br />&nbsp; <br />היום, אני עובד המון עם שכירים (וזה עיקר עיסוקי, לעבוד עם מנהלים שכירים).<br />אני שומע מרבים את החלום האופטימאלי: "אני אהפוך להיות עצמאי, אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אהיה אדון לעצמי ואחיה את החיים שאני רוצה".<br />הרבה מהשכירים שאני מכיר (חברים, קולגות, לקוחות) חולמים יום אחד לפתוח עסק ולהיות עצמאים.<br />לפעמים, אני נתקל גם בעצמאים שמספרים לי שהם הבינו שעצמאות זה לא בשבילם והם חזרו להיות שכירים.<br />אני נשאל המון פעמים (מצד חברי השכירים, לקוחות וקולגות) מה לדעתי עדיף, להיות שכיר או להיות עצמאי.<br />היום (ינואר 2012), לאחר&nbsp;7 שנים כעצמאי ובעל עסק, אני יכול לנסות לענות על השאלה הזו.<br /><br /><div>&nbsp;</div><div></div>אז&nbsp;החלטתי לפרוס בניכם את כל הידע שצברתי בתחום&nbsp;הפעילות כעצמאי ולנסות לנתח בשביל אלו שמתלבטים, מהם היתרונות והחסרונות בכל צד במתרס (שכיר או עצמאי).<br /><br /><div>&nbsp;</div><div></div>אז בואו נתחיל:<br /><br /><u>ניהול ושליטה עצמית</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, ברוב הפעמים אומרים לך מה לעשות, אתה בא בבוקר, יש לך מטלות ומשימות והכי חשוב, יש מי שמבקר ובודק אותך (הבוס). סה"כ גם אם יש לך עצמאות בתפקידך, עדיין אתה יודע שבכל יום מודדים אותך.</li><li>כעצמאי, אף אחד לא עומד לך על הראש (חוץ מהאישה והבנק) <div>אתה יכול לקום בבוקר וללכת לים, או לקום בבוקר ולהתחיל להרים טלפונים ללקוחות ולעשות מכירות.</div><div>הבחירה מה לעשות עם עצמך היא שלך ושלך בלבד!</div><div>אם יש לך אחריות ומשמעת עצמית, יהיה לך יותר קל, אבל אם אין לך משמעת עצמית ואתה מוסט מהמטרה שלך בקלות, יהיה לך מאוד קשה להתנהל כעצמאי ולהצליח.&nbsp;</div></li></ul><u>התמקדות בתחומים נוספים שלא במסגרת הידע המקצועי שלך</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר,ברוב המקרים אתה מתמקד רק בפעילות בתחום המקצועי שלך. <div>אם תרצה להרחיב את הידע המקצועי שלך או לעבור לתחום אחר, תוכל לעשות זאת, אבל עדיין תתמקד בתחומים ספציפיים מאוד.</div></li></ul><div style="text-align: right;"></div><ul style="text-align: right;"><li><div style="text-align: right;">כעצמאי אתה חייב להכיר ולשלוט בהרבה מאוד תחומים שבחיים לא חשבת שתצטרך ללמוד אותם: <br /><div>שיווק, מכירות, הנהלת חשבונות, גבייה, מרקטינג, בניית תוכניות עסקיות, הגדרת מטרות ויעדים, בניית שיתופי פעולה, יצירת קשרים עסקיים, שליטה בתזרים מזומנים, קבלת החלטות כספיות שמשפיעות באופן ישיר על ההכנסה שלך, דיני מיסים, ו...אהה, כן, וגם לשלוט באופן מלא בתחום המקצועי שלך!&nbsp;</div><div>ואם אתם חושבים שרק בעלי עסקים גדולים צריכים לשלוט בכל מה שרשמתי כאן (וזו רק רשימה חלקית) אתם טועים! גם עצמאי שיש לו עסק קטן בפינה החשוכה בסלון צמוד לעריסה של הכלב (שמקבל לפעמים תנאים טובים יותר ממך), גם הוא צריך לשלוט בכל התחומים שציינתי במידה וברצונו להתפתח ולגדול (העצמאי, לא הכלב...).&nbsp;</div></div></li></ul><u>הנאה מסביבת העבודה שלך</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, אתה נמצא בסביבת עבודה שלרוב לא אתה מגדיר אותה. <div>אין לך שליטה על הסובבים אותך בעבודה, ואם נפלת על קולגה שאתה לא סובל, במילים עדינות "אכלת אותה".</div><div>אתה צריך ללמוד להתמודד עם הקולגה הזה.</div><div>גם אם נפלת על בוס מעצבן, או שהפילו עליך משימה שאתה שונא, אין לך הרבה מה לעשות (האמת שיש, אבל לא נכנס לזה עכשיו).</div><div>אתה כמובן גם יכול להנות מאוד מתפקידך, אבל סביבת העבודה שלך יכולה להיות כל כך מלחיצה שבסופו של דבר תשנא לקום בבוקר ולהגיע לעבודה.</div><div>אגב- יתכן מאוד שזה בדיוק ההיפך, אתה מאוד נהנה מעבודתך ומתפקידך.</div></li><li>כעצמאי יש לך את הזכות לבחור עם מי לעבוד. <div>אתה יכול "לפטר" לקוחות", לפטר עובדים (או פרילאנסרים שעובדים איתך), אתה יכול לבנות לעצמך את סביבת העבודה שנוחה לך, ואתה יכול גם לבחור את התנאים שמתאימים לך-הכל בתנאי שאתה מכניס כסף מהעסק.</div><div>כעצמאי יש לך יותר חופש פעולה בתחום הזה</div></li></ul><br /><div><u>לחץ כלכלי</u></div><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, אתה (לכאורה) בטוח בהכנסה החודשית שלך. <div>כל עוד אין שינויים מהותיים במשק או בארגון שבו אתה עובד, אין לך מה לחשוש שלא יכנס כסף בחודש הבא.</div><div>הביטחון הכלכלי שלך די טוב </div><div>אפילו אם פוטרת, יש לך פיצויים שאתה יכול לקבל וגם דמי אבטלה, כך שאתה מסודר לעוד כמה חודשים קדימה.</div><div></div></li><li>כעצמאי אף פעם אתה לא בטוח בהכנסות העתידיות שלך <div>חודש הכנסת הרבה כסף, וחודש לאחריו&nbsp;לא בורו מה יהיה.</div><div>הכל נזיל, ורכבת ההרים נעה למעלה ומלטה כל הזמן.</div><div>אם לא התנהלת נכון&nbsp;בתזרים המזומנים שלך, אתה עלול למצוא את עצמך ללא הכנסה (וזה מפחיד את כולנו)</div><div>אין לך פיצויים ואין לך דמי אבטלה, כך שמקור ההכנסה היחידי שלך הוא מהעסק.</div><div>ואם העסק לא מצליח (רחמנה לצלאן), ואין לך הכנסות ממנו, אתה בבעיה חמורה מאוד.<br />ואז מתחילים נדודי השינה, המריבות עם בני/בנות הזוג והחיים הופכים להיות קשים עוד יותר.<br />ביטחון כלכלי הוא מונח שלא קיים בעולם העצמאות.</div></li></ul><u>פנסיה:&nbsp;</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, אתה מסודר. <div>המעסיק מפריש לך פנסיה כל חודש, ואם ידעת לבחור בקרן הפנסיה הנכונה ולקבל את התנאים המתאימים, יש לך פנסיה בלי שתתאמץ יותר מדי.&nbsp;</div></li><li>כעצמאי, אף אחד לא דואג לך לפנסיה. <div>אתה צריך לדאוג לעצמך!</div><div>וזה אומר שמעבר למשכורת הרגילה שאתה מביא הביתה, אתה צריך גם לדאוג להכנסה חודשית קבועה נוספת בשביל הפנסיה.</div><div>ואם אן לך הכנסה נוספת, אז פשוט אין לך פנסיה!</div><div>הרבה עצמאים מזלזלים בכך ולא מפרישים לפנסיה, ולכן בגיל הפנסיה הם ימצאו את עצמם נשענים על ביטוח לאומי (שזה מספיק בדיוק לשבוע הראשון של כל חודש).</div><div>פנסיה היא עניין כואב מאוד אצל עצמאים, ולרבים מהעצמאים קשה להתמודד עם הסוגיה הזו</div></li></ul><br /><div><u>חשיבה ותכנון קדימה</u> </div><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, אתה לא חייב לתכנן קדימה את הפעילויות שלך. <div>אם אתה בעמדת ניהול, כדאי מאוד&nbsp;שתתכנן שנה קדימה, אבל לא כולם עושים את זה</div></li><li>כעצמאי, תכנון קדימה הוא חובה! <div>אם לא תכננת קדימה לפחות חצי שנה (ועדיף שנה) אתה תמצא את עצמך בלי עבודה.</div><div>אם אתה לא יודע לתכנן קדימה- כעצמאי-אתה בבעיה רצינית.&nbsp;</div></li></ul><u>גיבוי ותמיכה</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, אתה צריך להתמקד רק בתחום העיסוק שלך. <div>יש לך תמיכה וגיבוי מצד הארגון, ולמעשה הארגון נותן לך גב בכל התחומים שבהם אתה לא עוסק.</div></li><li>כעצמאי, אף אחד לא נותן לך גב ותמיכה. אתה לבד במים הסוערים <div>אם תלמד לשחות (בכל הסגנונות) אולי תצליח לצוף</div><div>אם לא למדת לשלוט בכל התחומים השונים ששכיר אתה לא צריך לעסוק בהם, אתה תטבע מהר מאוד!&nbsp;</div></li></ul><u>חיבור אישי ורגשי לתחום הפעילות שלך</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשכיר, את לא חייב להיות מחובר רגשית לתחום העיסוק שלך. <div>אתה יכול להגיע לעבוד, גם אם אתה לא מאוד אוהב את עיסוקך, אתה יכול להמשיך באותה הפעילות הרבה מאוד שנים</div></li><li>כעצמאי: <div>אם אתה לא אוהב את עבודתך אהבה אמיתית, שבאה מהבטן, אם אתה לא קם כל בוקר עם רצון עז להתקדם ולהמשיך להתפתח, העסק שלך יקרוס תוך שלוש שנים!</div><div>לעצמאי אין את הפריווילגיה להתלבט אם הוא אוהב את תחום עיסוקו או לא.</div><div>ברגע שהתלבטת, זה הזמן לסגור את העסק.</div></li></ul><u>יזמות, שינוי ופריצת גבולות</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>שכיר יכול לעסוק באותו הדבר שנים רבות, השינויים יכולים להיות איטיים וסבילים (כמובן תלוי בתחום שבו השכיר עוסק, בהיי טק למשל השינויים גבוהים ובתדירות גבוה מאוד).</li><li>עצמאי חייב בכל יום לבדוק כיצד הוא מפתח תחומים חדשים ולפרוץ גבולות אישיים ועסקיים חדשים. <div>עצמאי שלא מסוגל להתמודד עם שינויים וליזום שינויים בעסק שלו בתדירות גבוה, לא ישרוד.</div></li></ul><br /><div><u>מימוש אישי ועצמי</u></div><ul style="text-align: right;"><li>שכיר- יכול לממש את עצמו גם מחוץ לעבודה, הוא יפתח הובי או תחומי עניין נוספים, כשהעבודה תהיה רק אמצעי מבחינתו לקיום חייו.</li><li>עצמאי-כדאי מאוד שהעבודה שלו תהיה סוג של מימוש עצמי, שאם לא כן, הוא לא ישרוד מוטיבציונית <div>הוא חייב להשקיע בעבודה הרבה ובתחילת הדרך בפרט.</div><div>לכן, אם הוא לא מממש את עצמו דרך עיסוקו כעצמאי, הוא לא יוכל להשקיע בעבודה את השעות הנדרשות ולשרוד.</div></li></ul><u>תשתית כלכלית</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>שכיר לא צריך תשתית כלכלית בכדי להתחיל בעבודתו.<br />הוא מגיע לעבודה, ומיד מקבל משכורת על פעילותו.</li><li><div style="text-align: right;">עצמאי, בכדי לשרוד את 3 השנים הראשונות שלו, צריך תשתית כלכלית לפרנסה.<br />שלוש השנים הראשונות קשות מאוד וברוב המקרים אין בהן פרנסה מספקת מהעסק.<br />לכן על עצמאי לעבוד בעבודות נוספת (לרוב כשכיר בחצי משרה) או לדאוג לפרנסה מלבד ההכנסה מהעסק (שמאוד נמוכה כאמור בשלוש השנים הראשונות).</div></li></ul><br /><u>אז להיות עצמאי או שכיר?</u><br />אם אתה בנוי להתמודד עם שינויים מתמידים בעסק שלך (ובהשלכה בחייך), בחוסר ידיעה לגבי מצבך הכלכלי העתידי, אם יש לך את היכולת ללמוד תחומים חדשים (חשבונאות, שיווק, ניהול תקציב...) שלא קשורים לתחום עיסוקך, אם אתה מאמין בכל מאודך בעצמך ובתחום שבו אתה מקים את העסק ואוהב את תחום העיסוק שלך מאוד (אבל מאוד!), אם אתה בעל שליטה עצמית גבוהה ומסוגל לנהל את עצמך ולא להכנע לגירויים חיצוניים, ואם אתה יודע לשמור על איזון בין עבודה לחיים הפרטיים אז יתכן ותצליח כעצמאי.<br />אם אתה מעוניין בחיי שגרה, בתכנון לטווח ארוך, בחופשות מסודרות, לא לדאוג יותר מדי מהמצב הכלכלי, לא להחליט החלטות שמשפיעות באופן מיידי על מצבך הכלכלי והמשפחתי, אוהב סדר וארגון בחייך, ויודע להסתדר עם מנהלים/קולגות ועובדים, יתכן ומתאים לך להיות שכיר.<br /><br />בכל מקרה, מה שלא תבחר, שיהיה לך המון בהצלחה!<br /><br />במאמר הזה סקרתי מעט מבין ההבדלים בין שכיר לעצמאי.<br />אם יש לכם תובנות/הערות נוספות להבדלים בין עבודה כשכיר לבין עבודה כעצמאי, הוסיפו אותן בהערות למאמר (אפילו כאנונימיים) וכך נוכל לבנות יחד מאמר שיקיף באופן נרחב את ההבדלים ויעזור למתלבטים אם להיות עצמאי או שכיר לקבל החלטה מושכלת.<br /><br />תודה מראש ובהצלחה לכולנו.<br />אילן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-9038171896969654291?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-77783081900973542872011-12-21T10:12:00.003+02:002011-12-21T10:46:42.278+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתמול עזבתי את הבנק שלי!<br />אחרי 30 שנה! באותו בנק ובאותו סניף, הגעתי אתמול לסניף שלי ואמרתי להם שאני עוזב אותם<br />האמת שתהליך ההתנתקות שלי מהבנק הזה נמשך כבר שנה וחצי, אבל אתמול סיימתי סופית את התהליך.<br /><br />הרימו שם גבות<br />"למה?"<br />"אחרי 30 שנה?"<br />"לא חבל?"</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא!</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> לא חבל!<br />והאמת, חבל שלא עשיתי את זה כבר לפני 20 שנה.<br />אולי המציאות הכלכלית שלי הייתה משתנה מהר יותר!<br /><br />הסיבה שעזבתי את הבנק שלי רלוונטית לכולנו!<br />הסיבה קשורה לאחריות אישית, אסרטיביות וניהול (ואפילו מנהיגות)<br /><br />אבל לפני שאספר לכם מדוע עזבתי את הבנק שלי ועברתי לבנק אחר, אני רוצה שנעשה חידון קטן יחד:<br />לאחרונה אנחנו עדים להתקפת פרסומות לקבלת הלוואות ללא ריבית, ללא ערבים ובמהירות.<br />לפעמים אפילו מספרים לנו שאת ההלוואה נוכל לקבל תוך דקות!<br />המון פרסומות של גופים מכובדים וגדולים שרק רוצים לתת לנו הלוואות במהירות ובקלות.<br />מה לדעתכם משותף בכל הפרסומות האלו?<br />כולם נותנים לנו כסף בקלות?<br />כולם רוצים לשמח אותנו ולשפר את איכות החיים שלנו?<br />כולם דואגים לרווחה הכלכלית שלנו?<br /><br />אז זהו, שזה ממש, אבל ממש לא ככה.<br />האמת הפוכה לחלוטין,<br />בכל הפרסומות האלו אף אחד לא דואג לנו או לרווחה הכלכלית שלנו! אף אחד!<br />אף אחד לא באמת חושב עלינו!<br />אנחנו, האזרח הקטן, לא מעניינים את מי שכל כך רוצה לתת לנו הלוואות.<br />הדבר היחידי שמעניין את אותם גופים שכל כך רוצים לתת לנו הלוואות זה שניקח את ההלוואות!<br />הדבר העיקרי שמשותף לכל הפרסומות האלו הוא שהן מסתירות את האמת:<br />והאמת היא שנצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להחזיר את ההלוואות אלו<br />אבל על זה אף אחד לא מדבר איתנו<br />את זה אף אחד לא מזכיר לנו<br />מפני שהרווחה הכלכלית שלנו לא באמת מעניינת אותם<br /><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולמה אני כל כך כועס אתם שואלים?<br />הסיבה פשוטה מאוד<br />אני מתנדב בעמתות "פעמונים", זו עמותה שמלמדת משפחות שנקלעו למצוקה כלכלית כיצד לצאת מהאוברדראפט ולחיות חיים כלכליים נכונים ואחראים.<br />רובנו שם עובדים בהתנדבות.<br />ונחשו מה חתך המשפחות שמגיע לקבל מאתנו סיוע?<br />משפחות מצוקה?</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משפחות רווחה?<br />לא!<br />רוב המשפחות הם ממעמד הביניים, כששני בני הזוג מרווחים יפה (בין 10,000 ₪ ל- 25,0000 ₪ נטו).<br />ובכל זאת, הם לא מצליחים לגמור את החודש.<br />ובכל פעם אני רואה כיצד חוסר אחריות כלכלית הוא הגורם העיקרי של אותם משפחות להכנס לחובות.<br />זה לא רמת המחירים הגבוהה בארץ (והיא באמת גבוהה)<br />זה לא עלות החינוך המוגזמת (והיא באמת מוגזמת)<br />זה פשוט מפני שאנחנו לא אחראים על רמת ההוצאות שלנו.<br />וזה מתקשר באופן מובהק לסיבה שבגללה עזבתי אתמול את הבנק שלי.<br /><br />אוקי<br />אז למה עזבתי את הבנק שלי?<br />פשוט מאוד<br />מפני שהבנתי את הבנק שלי לא מעניין שאני באמת יצמח כלכלית ויגיע לשפע כלכלי וכספי.<br />מה שמעניין את הבנק שלי הוא שאני אהיה במצוקה כלכלית רוב הזמן<br />ואיך אני יודע את זה?<br />מפני שבשנה וחצי האחרונות (לאחר ששינינו את כל ההתנהלות הכלכלית שלנו בעסק ובבית) לא נכנסנו לאוברדראפט ותמיד היה לנו כסף עודף בחשבון.<br />אז ניגשתי לבנק שלי וביקשתי לקבל ריביות על יתרות זכות בחשבון.<br />ומה התשובה שקיבלתי מהבנק שלי?<br />לא!<br />לא מוכנים לתגמל אותך על כך שאתה ביתרות זכות כל החודש.<br />אנחנו מוכנים לתגמל אותך רק על קיזוז בין המינוס לפלוס<br />במילים אחרות: אם תהיה במינוס חלק מהחודש (ועדיף רוב החודש) אז אנחנו מוכנים לדבר איתך<br />אבל אם אתה בפלוס כל החודש? זה לא מתאים לנו ואנחנו לא מוכנים לצ'פר אותך על כך.<br />אז עזבתי אותם!<br /><br />הלכתי לבנק שכן מוכן לתגמל אותי על הפלוס בחשבון שלי.<br />הלכתי לבנק שכן רואה אותי כלקוח טוב בגלל שאני ביתרות זכות כל החודש, ורוצה לצ'פר אותי על כך<br />אני מאמין שמדיניות הארגון קובעת את היחס של העובדים שלו ללקוחות<br />בנק שאומר: "אני לא מתגמל אותך על פלוס בחשבון כל החודש" למעשה אומר "אם אתה מתנהל כלכלית נכון ומצליח לשמור על יתרות זכות- אתה לא מתאים לנו. אנחנו רוצים אנשים שלא יודעים להתנהל כלכלית נכון, כי אותם אנחנו יכולים לעשוק בייתר קלות"<br />והמסר הזה עובר לעובדים של אותו בנק, וזה מה שהם משדרים ללקוחות (שזה אנחנו)<br />אז עזבתי אותם!<br /><br />העברתי את כל הוראות הקבע שלי, את כל הכסף שהיה לי בחשבון ועברתי לבנק שמעביר לי מסר אחר. <br />עברתי לבנק שאומר לי: "אני שמח שאתה מתנהל כלכלית נכון ולוקח אחריות על עצמך ואני רוצה לצ'פר אותך על כך".<br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלא תחשבו שהריבית שאני מקבל על הפלוס גבוהה<br />ממש לא, כמה עשרות שקלים, לא יותר<br />אבל מדובר על מדיניות ועל צורת חשיבה.<br />תחשבו על מנהל שכל הזמן נוזף בעובדים שלו כשהם טועים.<br />או על מנהל שיודע לתת מילים טובות ולצ`פר את העובדים שלו כשהם מתנהלים נכון.<br />איזה מנהל אתם מעדיפים שיהיה לכם? <br /><br />והנה דוגמא אחרונה שקשורה לבנק שעזבתי:<br />כשהיינו במצב כלכלי קשה ולא ידענו להתנהל כלכלית נכון, בכל חודשיים התקשרה אלי מהבנק הפקידה ואמרה לי "אילן, אני רואה שאתה חורג מהמסגרת, אני נותנת לך הלוואת אקספרס של 3000 ₪ כדי שלא תחרוג מהמסגרת".<br />ואני, כמו מטומטם הסכמתי, הרי מה זה 3000 ₪, אני מחזיר את זה תוך חודש (איזה נאיווי הייתי!).<br />אחרי חודשיים שוב אותו טלפון ושוב הפקידה עם היד הקלה שלה על ההדק; "קח, נותנים לך עוד הלוואה קטנה, רק עוד 2500 ₪ ,קח, אל תגיד לא"<br />&nbsp;ואני לקחתי<br />הפקידה הזו מזכירה לי את המכשפה בסיפור של עמי ותמי (הנזל וגרטל), שמפתה את הילדים עם הממתקים לכיוון התנור שלה (זוכרים את הסיפור, נכון?)<br />אז גם אני כמו עמי ותמי הלכתי בשביל הממתקים ובכל פעם שהייתי צריך, לקחתי עוד הלוואה (ממתק) קטנה רק כדי להתגבר על פריצת המסגרת.<br />אבל בסופו של דבר, כמות ההלוואות שהבנק נתן לי הייתה כל כך גבוהה, שלא הצלחתי לעמוד בריביות שהייתי צריך לשלם לבנק.<br /><br />היום, במבט לאחור, כשאני מתנהל כלכלית אחרת לגמרי, אני יודע שחוסר האחריות היה שלי, והבנק, תוך ניצול מצבי הרע, נתן לי עוד ועוד הלוואות.<br />ואני כמו טיפש לקחתי אותם.</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />היום אני נזהר מהלוואות כמו מאש!<br />&nbsp;יש כסף, קונים<br />&nbsp;אין כסף- לא קונים<br />&nbsp;פשוט, קל ונכון.<br /><br />בכל פעם שאני מלמד ניהול או אסרטיביות אני מדגיש את המסר הבא:<br />"עשיתם מעשה? קחו אחריות על תוצאות המעשה שלכם, גם אם לא השגתם את התוצאות שרציתם"<br />&nbsp;לכל מעשה שלנו יש תוצאות!<br />&nbsp;אם אנחנו לא מוכנים לקחת אחריות על תוצאות המעשים שלנו, אז אנחנו בבעיה אמיתית.<br />&nbsp;אדם אסרטיבי ומנהל מוצלח מוכנים לקחת אחריות על תוצאות מעשיהם.<br /><br />האם כשאתם לוקחים הלוואות בכזו קלות, אתם גם מוכנים לקחת אחריות על החזר ההלוואות ועל ההשלכות של לקיחת הלוואוה??!!!<br />באמת?<br />חשבתם על זה?<br />או שמה שמעניין אתכם כרגע זה הכסף הקל והזמין, ו"אחרינו המבול".<br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז, רוצים 50000 ₪?<br />קחו, בלי בעיה, תוך דקה הכסף אצלכם בחשבון.<br />רק תגידו כן, וכבר יש לכם המון כסף.<br />רוצים לטוס לחו"ל, קחו הלוואה<br />רוצים לשפץ את הבית- קחו הלוואה<br />רוצים להרוס לעצמכם את החיים? קחו הלוואות בלי יכולת להחזיר אותם<br />&nbsp;</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">או<br />שתיקחו אחריות על עצמכם, על משפחתכם ועל מצבכם הכלכלי<br />ולפני שאתם לוקחים הלוואות- תחשבו מאה פעם אם תוכלו גם להחזיר אותם!!!<br />מפני שגם היום, אנשים נזרקים לרחוב אם הם לא מסוגלים להחזיר הלוואות.<br />&nbsp;</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תזכרו- לקחת הלוואה דורשת מחשבה מעמיקה ובדיקה מקיפה של יכולת ההחזר שלכם<br />זה דורש בניית תוכנית תקציבית ותזרימית.<br />זה דורש בניית תכנון פיננסי עתידי שלכם.<br />זה לא כמו לקנות לחם במכולת.<br />&nbsp;</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ורק לצורך ההבהרה: אני לא נגד לקיחת הלוואות, אני נגד לקיחת הלוואות בכזו קלות בלי לקחת אחריות על יכולת החזר ועל ההשלכות של ההחזר (במשפחה ובעבודה).<br /><br />&nbsp;זהו, <br />&nbsp;אני את שלי אמרתי (וקצת בכעס, אז תסלחו לי)<br />&nbsp;אם הרגזתי אתכם, מעולה, זה אומר שאתם חושבים על מה שכתבתי (ואולי לא מסכימים).<br />&nbsp;ואם הצלחתי לגרום למישהו אחד מבניכם לחשוב פעמיים לפני שהוא לוקח הלוואה בקלות כזו, אני את שלי עשיתי<br /><br />ושיהיה המון המון המון בהצלחה!<br />אילן.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-7778308190097354287?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-89074592545743348342011-11-23T09:24:00.000+02:002011-12-01T09:27:48.282+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">א<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תמול כתבתי לכם על אירוע ובו סיפרתי על שיחה שקיימתי עם נציגת לקוח שלי ומה קרה באותה שיחה.<br /><br />סיפרתי שבמהלך השיחה הלקוח האשים אותי שלא שלחתי לו מייל עם מצגת שהבטחתי לשלוח לו, וזאת בזמן שכן שלחתי לו את המייל, תיארתי גם כיצד הגבתי לאותם האשמות.(מי שלא קראת את המייל מוזמן לעשות זאת, חפשו את מה ששלחתי לכם אתמול).<br /><br />קיבלתי המון תגובות למייל הזה<br />חלקכם מאוד אהבתם את המייל ואת המסר שהעברתי בו.<br />חלק אחר מאוד לא אהב את העובדה שלא הייתי מוכן לקבל מלקוח האשמות על דברים שלא עשיתי.<br /><br />תגובה אחת שקיבלתי הייתה זועמת במיוחד!<br />מנהלת משאבי אנוש בכירה, שלחה לי מייל כועס וכתבה לי שהיא לא מקבלת את הצורה שבה הגבתי ללקוח ולדעתה "הלקוח תמיד צודק" גם אם לדעתי הוא טעה, ושלא הייתה לי הזכות להגיב כפי שהגבתי לאותו לקוח.</span><br /><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עד כדי כך היא כעסה שהיא בקשה מיידית שנסיר אותה מרשימת התפוצה שלנו (וכך אכן עשינו).<br /><br />חברים, חשוב לי לחדד את המסר שהעברתי אתמול:<br /><br />לדעתי הלקוח הוא הפונקציה החשובה ביותר בכל ארגון, בלעדיו אין זכות קיום לארגון. הלקוח הוא לחם חוקינו, כולנו נשענים עליו ומתפרנסים ממנו (אגב, הכוונה גם ללקוחות פנים ארגוניים).<br />אבל זה בהחלט לא אומר שהלקוח תמיד צודק!<br /><br />לקוחות טועים, הרי כולנו בני אדם, וכפי שאני תמיד אומר- אני לא עושה עסקים עם ארגונים, אלא עם אנשים.<br />ומאחר ואנחנו מתנהלים מול בני אדם, גם הלקוחות יכולים לטעות.<br /><br />ואז נשאלת השאלה מה עושים כשהלקוח לדעתנו טועה?<br />מרצים אותו?<br />ממלאים את בקשתו למרות שאנחנו מבינים שהוא טועה?<br />ומה אם הלקוח צועק ומקלל אותנו?<br />גם אז הלקוח תמיד צודק?<br />ומה עם לקוחות שרכשו מוצר/שירות ומשלמים עליו שוטף+120? גם אז הם צודקים?</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לדעתי ממש לא!!!<br />"חינוך לקוח" הוא תהליך שכל עסק, חברה וארגון צריכים לבצע!<br />על כולנו מוטלת האחריות לחנך את הלקוחות שלנו: מהי נורמת ההתנהגות המקובלת עלינו, מה משטר התשלומים שמתאים לנו ובכלל, כיצד אנחנו מצפים שיתייחסו אלינו כבני אדם.<br /><br />אנחנו מחויבים לתת ללקוח שירות מעולה ומקצועי ויחס אדיב ככל האפשר</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />אבל אם הלקוח חורג מכללי ההתנהגות שמקובלים עלינו, אנחנו ממש לא צריכים להבליג על כך!</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />שימו לב לעובדה הבאה: לקוח שכל הזמן מנסים לרצות אותו, לעולם לא יהיה מרוצה!!!<br /><br />לעומת זאת, לקוחות שמתאמים (תאום) מולם ציפיות בצורה נכונה, אפילו אם לא נצליח בסופו של דבר למלא את מבוקשם, הם יהיו הרבה יותר מרוצים מהשירות שלנו מלקוחות שכל הזמן מנסים לרצות אותם.<br /><br />אני לא מאמין באמרה: "הלקוח תמיד צודק".<br />אני בהחלט מאמין באמרה "הלקוח הוא הפונקציה החשובה ביותר בארגון וחייב לקבל את השירות המקצועי הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לו"!<br />אבל זאת בשילוב עם "חינוך לקוח"<br /><br />לסיכום: שירות מעולה ומקצועי ותיאום ציפיות לדרישות הלקוח.<br />ולא! הלקוח לא תמיד צודק, אבל הוא עדיין הלקוח (כלומר הפונקציה החשובה ביותר בעסק!).<br /><br />יום נהדר.<br />אילן.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-8907459254574334834?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-54147091802058084872011-11-23T09:15:00.000+02:002011-12-01T09:28:40.281+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שבוע שעבר נקלעתי לשיחה עם נציגת לקוח שלי<br />הנציגה היא למעשה מנהלת המשרד של מנכ"ל החברה.<br /><br />הנה השיחה שהתנהלה בנינו:<br /><br />היא: "שלום אילן"<br />אני: "שלום ענת" (השם המקורי שומר במערכת..)<br />היא: "אילן, לא שלחת אלי עדין את המצגת שהבטחת לנו שתשלח"<br />אני: "בודאי ששלחתי, כבר באותו היום שביקשתם המייל נשלח אליכם"<br />היא: "לא נכון, לא שלחת"<br />אני (לוקח נשימה ארוכה לפני שמגיב): "שלחתי, אני מציע שתבדקי שוב בתיבת הדואר שלך".<br />היא: "אילן, לא שלחת אלינו את המייל וחבל, כי יהיו לכך השלכות על הפעילות שלנו איתך בהמשך"</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />OK, כאן אני עוצר ושואל אתכם, מה הייתם עושים במקומי?<br />מצד אחד, נציגת לקוח חשוב שאני עובד איתו כבר הרבה שנים (הבחורה עצמה שניהלה איתי את השיחה הייתה חדשה בחברה) מאשימה אותי בחוסר אמינות, מצד שני, אני יודע ששלחתי להם את המייל, ובכל זאת "חוטף" האשמות מצד הלקוח שהמייל לא נשלח.<br /><br />מה אתם הייתם עושים?<br />מתקיפים חזרה?<br />מתגוננים?<br />מנסים לרצות?<br /><br />אז הנה מה שאני עשיתי:<br />גייסתי את הטכניקות שאני מלמד בסמינר "אסרטיביות כדרך חיים" והפכתי את השיחה לשיחה אסרטיבית:<br />אני ממשיך מאותה הנקודה בשיחה שבה הפסקתי:<br /><br />היא: "אילן, לא שלחת אלינו את המייל, וחבל, כי יהיו לכך השלכות על הפעילות שלנו איתך"<br />אני: "אני מציע שלא תפני אצבע מאשימה, ובמקום להגיד "לא שלחת" את יכולה להגיד "לא קיבלתי את המייל" מה דעתך"?<br />היא: "OK אילן, לא קיבלתי את המייל שאתה אומר ששלחת" (בנימה עוקצנית וסרקאסטית)<br />אני: "או, עכשיו אפשר להמשיך בשיחה הזו, האם במקרה המייל שלכם עמוס או מוגבל?"<br />היא (בהיסוס בפעם הראשונה בשחה הזו) "לא נראה לי אבל אני אבדוק"<br /><br />אני: "אני מציע שתבדקי מפני שאולי המייל שלחתי נעצר בשרתי אצלכם"<br />היא: "אני אבדוק זאת, אני מבקשת בינתיים שתשלח אלי שוב את המייל עם המצגת"<br />אני: "מאה אחוז, כבר אשלח אותו, שיהיה לך יום טוב".<br /><br />מיד לאחר שסיימנו את השיחה כיווצתי את המצגת ששלחתי ללקוח במייל הקודם, ולאחר שהמצגת "רזתה" שלחתי אותה שוב<br />הפעם המיל הגיע בשלום ליעדו.<br /><br />לאחר שעה קיבלתי טלפון נוסף מאותה נציגה ובה היא בישרה לי שהם מצאו את המייל המקורי ששלחתי להם, הוא נחסם בשרתים שלהם בתיבת הזבל......<br /><br />מה המסקנה מהשיחה הזו:<br />1. שלכם מייל חשוב? תעדכנו את הלקוח ששלחתכם לו את המייל ותוודאו שהוא אכן הגיעו ליעדו.<br />2. מילים יכולות לפגוע, אל תאשימו את הצד השני, השתמשו בביטויים "אגוצנטריים": ביטויים שמתמקדים בכם ולא בצד השני.<br /><br />במקום להגיד "לא שלחת לי את המייל"<br />תגידו: "לא קיבלתי ממך את המייל"<br />זה נשמע אחרת לגמרי.<br /><br />את הטכניקה הזו ועוד טכניקות רבות נוספות אני מלמד בסמינר "אסרטיביות כדרך חיים" שאנחנו מקיימים.<br /><br />פרטים נוספים תוכלו לקרוא בלינק הבא:<br /><a href="http://www.renihul.co.il/119966/assertive_seminar_renihul">http://www.renihul.co.il/119966/assertive_seminar_renihul</a><br /><br />הרשמו לטופס המתעניינים ונחזור אליכם עם כל הפרטים.<br />או התקשרו אלינו ונשמח לתת לכם את כל הפרטים טלפונית - 054-8014016<br /><br />יום נפלא!<br />אילן.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-5414709180205808487?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-88793903419550592622011-10-17T09:49:00.002+02:002011-10-17T10:02:19.914+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני רוצה להתייחס לשני אירועים משמעותיים שקרו השבוע ולבדוק מה אנחנו יכולים להפיק מהם לגבי עצמנו.<br />שבוע שעבר מת סטיב ג'ובס , המסייד ומנכ"ל אפל האגדי .<br /><br />העולם ספד לו.<br /><br />סיפורו של סטיב כחוזה, יזם, מנהיג ומנהל הוא סיפור מיוחד ומדהים בפני עצמו.<br /><br />אולי אכתוב על כך מאמר שלם יום אחד, אבל מתוך כל הדברים שאמרו עליו אני רוצה להתייחס לשורה אחת בלבד:<br /><br /><u>סטיב עבד במה שהוא אהב הכי הרבה, האמין ולא ויתר, גם כשפיטרו אותו ממנכ"לות אפל</u>.<br /><br />הוא השקיע את הקריירה שלו בלעסוק בתחום שהוא הכי אהב.<br /><br />כמה מאתנו עושים את זה?<br /><br />הוא הקים את אייפל, פוטר ממנה לאחר 10 שנים, ולאחר שהתאושש מהמשבר הקים שתי חברות משלו שהצליחו מאוד.<br />אחר כך התבקש לחזור ולמנכ"ל את אייפל שהייתה בשפל, השקיע שוב במה שהוא אהב והאמין, והוביל את אייפל להצלחה מדהימה.<br /><br />הוא אהב את העבודה שלו!<br /><br />סליחה, זה לא מדויק, הוא בנה את הקריירה שלו מסביב לאהבתו ולתחום שהוא הכי טוב בו.<br /><br />האם זה אפשרי לאנשים ה"רגילים" כמונו?<br /><br />רובנו יניחו שזה לא מציאותי, אני מאמין שזה אפשרי!<br /><br />צריך לשבור כמה פרדיגמות על עצמנו, לשבור כמה מחסומים אישיים, להעיז, אבל זה אפשרי.<br />זה לא פשוט, בעיקר מנטאלי, אבל זה בהחלט אפשרי!<br /><br />אולי עוד ארחיב על כך במאמר שאכתוב בהמשך.<br /><br />והאירוע השני המשמעותי השבוע הוא כמובן חזרתו של גלעד שליט הביתה, נכון לכתיבת שורות אלו גלעד חוזר מחר (שלישי בבוקר).<br /><br />אני לא נכנס לשאלת המחיר, אני רוצה להתייחס לנקודה אחת- המורל שלנו כעם!<br /><br />אתם שמים לב מה קורה לנו ברגע שאנחנו שומעים שהוא חוזר?<br /><br />מעבר לבג"צים שמוגשים, להתנגדויות לשאלת המחיר, מורל העם עלה.<br /><br />פתאום יש תחושה שהעם "חוזר לחייך ולהאמין בעצמו"<br /><br />שימו לב איך החלטה מנהיגותית של ראש הממשלה משנה תחושות של עם שלם.<br /><br />נסו להשליך זאת להחלטות שאתם מקבלים במסגרת המשפחתית/צוותית/עסקית שלכם.<br /><br />החלטה אחת, שלא בטוח שהיא הכי נכונה רציונאלית/כלכלית/עסקית, יכולה לשנות את תחושת האווירה של המשפחה/צוות/עובדים שלכם, ולגרום לעליית מורל מדהימה.<br /><br />בכל החלטה שאתם מקבלים, אל תתייחסו רק לשיקולים הכלכלים/רציונאלים, קחו בחשבון גם שיקולים הוויתיים שמשפיעים על המורל.<br /><br />מורל גבוה=תפוקה גבוהה (את כבר כולנו יודעים).<br /><br />אבל לבחור בהחלטה שמעלה את המורל, למרות שאולי כלכלית/עסקית היא לא ההחלטה הכי נכונה, זו הבחירה הקשה.<br /><br />בכל מקרה, לא משנה באיזו החלטה תבחרו, לאחר שקיבלת החלטה,&nbsp;תשאלו את עצמכם האם אתם יכולים להסביר את הבחירה שלכם לאחרים.<br /><br />אם אתם יכולים להסביר אותה לאחרים, סימן שאתם מבינים מה היו השיקולים שלכם לבחירתה ושלמים עם ההחלטה שלכם.<br /><br />אם אתם מגמגמים ולא מצליחים להסביר את ההחלטה שלכם לאחרים, סימן שאתם לא שלמים על ההחלטה וכדאי שבדקו אותה שוב.<br /><br />זכרו- מורל=מוטיבציה<br /><br />מוטיבציה היא חלק משמעותי מתפוקה.<br /><br />ולסיום- רק נאחל&nbsp;שגלעד יחזור בריא ושלם לביתו.<br /><br />אז מה למדתי בגן היום?<br /><br />שהחיים גדולים ממני, ושתפקידי הוא ללמוד מהחיים&nbsp;שמתרחשים סביבי&nbsp;בעיקר על עצמי.<br /><br />שנה טובה<br /><br />אילן.<br /><br />נ.ב. <br /><br />אני משוכנע שיש לכם הרבה מה להגיד על מה שכבבתי עכשיו, אז קדימה- תגיבו ותכתבו,<br />בלעדיכם אין משמעות לבלוג הזה!</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-8879390341955059262?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-22315871496832367842011-08-09T10:34:00.001+03:002011-08-09T12:19:44.720+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני רוצה לספר לכם סיפר שקרה לי לפני שנה, ששינה אצלי פרדיגמה משמעותית מאוד,<br /><br /><div closure_uid_abr551="104">לפני כשנה במהלך נסיעה שגרתית, עצר אותי שוטר</div><br />הוא ביקש רשיונות<br /><br />נתתי (לך תתווכח עם שוטר...),<br /><br />לאחר שסיים לבדוק את הרשיונות הוא שאל לאן אני נוסע,<br /><br /><div closure_uid_abr551="107">אמרתי לו, אז הוא שאל אם אני מוכן לקחת איתי מישהו&nbsp;טרמפ</div><div closure_uid_abr551="108"><br /></div>הסכמתי (שוב, לך תתווכח עם שוטר...)<br /><div closure_uid_abr551="109"><br /></div>ואז הוא קרא לבחור חרדי שישב בטרמפיידה לידנו ואמר לו שאני אקח אותו טרמפ.<br /><br />חשבתי שאני חוטף שווץ<br /><br />מה לי ולבחורי ישיבה חרדיים<br /><br /><div closure_uid_abr551="110">אני לא מכיר אותם, ומעדיף שגם לא להתערות איתם.</div><br />יש לי דעות די מוצקות על כל הנושא של "ללמוד לשם שמיים" בלי לעבוד (אתם כבר יכולים לנחש מה אני חושב על זה....).<br /><br /><div closure_uid_abr551="111">בכל מקרה, הסכמתי להסיע את בחור הישיבה הזה ליעדו (שהיה בדרך שלי)</div><br /><div closure_uid_abr551="112">מאחר ואני בחור מאוד מנומס, פתחתי איתו בשיחה (מעניין מה אישתי היתה אומרת על מה שכתבתי כרגע...)</div><div closure_uid_abr551="113"><br /></div><div closure_uid_abr551="118">שאלתי: "מאיפה אתה מגיע"?</div><br /><div closure_uid_abr551="119">ו....התשובה שלו כמעט גרמה לי לתאונה</div><br /><div closure_uid_abr551="120">ממש, אבל ממש, לא ציפיתי לתשובה כזו ממנו.</div><br /><div closure_uid_abr551="121">האמת, שאם היייתם שואלים אותי מה הדבר האחרון שהייתי חושב עליו זו היתה התשובה שהוא נתן לי</div><div closure_uid_abr551="122"><br /></div><div closure_uid_abr551="123">הוא אמר לי "אני חוזר מהצבא עכשיו"</div><br /><div closure_uid_abr551="124"><div closure_uid_r9xhr7="105">"מה יש לך לעשות בצבא?" שאלתי באירוניה</div></div><br /><div closure_uid_r9xhr7="107">"אני עושה מילאוים שם ושיבצו אותנו לתפקידים חדשים", ענה לי בחור הישיבה החרדי.</div><br /><div closure_uid_abr551="125">"מילואים, אתה?! איך זה מתקשר לעובדה שאתה לומד בישיבה?" שאלתי מופתע.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="112">"אני גם לומד בישיבה, אבל גם עובד וגם התגייסתי לצבא ואני עושה עכשיו מילאוים" הוא ענה בשלווה, תוך שהוא מתסכל על הכביש מחוץ לחלון.</div><br />טוב, כאן כבר ממש הבנתי שכנראה שמי שלא בסדר בכל הסיפור הזה זה אני ולא הוא<br /><br />אז שאלתי אותו "ובאיזה תפקיד שיבצו אותך?"<br /><br />וכמובן שהנחתי שהוא הולך להיות משגיח כשרות...או זמר במקהלת הרבנות או משהו כזה.<br /><br />התשובה שלו גרמה לי מאז לחשוב שוב ושוב על האמונות שיש לי (ולכולנו למעשה) כלפי אחרים.<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="113">מעולם, אבל מעולם לא הייתי מנחש מה התפקיד שהוא יעשה בצבא.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="114">אז הוא סיפר לי שהצבא מחפש אנשים שיוכלו לזהות חללים של חיילים שלנו בשדה הקרב, ולהביא אותם מתוך האש והתופת אל העורף.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="115">הוא סיפר לי שתפקידו לרוץ יחד עם פלוגת רפואה לתוך שדה הקרב, כשהוא נושא נשק, אפוד וקסדה (כמו כל חייל לוחם אחר), ותפקידו להגיע לחללים, ולהוציא אותם מתוך האש לאיזור מחסה ששם יוכלו להמשיך בתהליך הזיהוי.</div><div closure_uid_r9xhr7="116"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="117">הוא סיפר לי גם שמאחר ואף אחד לא רצה את התפקיד הזה, הוא התנדב, משום שזו מצווה גדולה להחזיר את בני ישראל לקבורה בישראל.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="118">שאלתי אות אם הוא לא מפחד, הוא אמר שהמצווה כל כך חשובה, שהוא ממש לא חושב על פחד, אלא על קיום המצווה.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="120">אני רוצה לספר לכם שבאותה השניה, התחולל שינוי משמועתי בצורת החשיבה שלי כלפי אחרים.</div><div closure_uid_r9xhr7="119"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="122">הבנתי שכל מה שאני חושב על אוכלוסיות ששונות ממני, ממש לא מייצג את המציאות</div><div closure_uid_r9xhr7="121"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="123">שתבינו, במקוצעי הצבאי אני חובש קרבי, הוכשרתי לטפל בפצועים במלחמות.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="124">עד היום אני זוכר את הצעקות של המדריכים בקורס החובשים "יורים עליך, תכניס כבר אינפוזיה לפצוע, יורים עליך..."</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="125">כך שבעצם כשאותו בחור חרדי מדבר על הוצאת חללים משדה הקרב, זה אמור להיות לי די ברור ומובן.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="126">סה"כ זה לא מאוד רחוק מהתפקיד הצבאי שלי.</div><br />ובכל זאת, נדהמתי.<br /><br />נדהמתי מכמה סיבות:<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="127">נדהמתי לגלות עד כמה אני שבוי בפראדיגמות של עצמי (ובפראדיגמות שחונכחתי עליהן) וכיצד אני עושה הכללות נוראיות כלפי אחרים.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="128">חוץ מזה חשבתי לעצמי עד כמה הבחור הזה שיושב לידי אמיץ!</div><div closure_uid_r9xhr7="128">אני יודע שבמונחים שלו, זה לא אומץ, אלא קיום מצוות, אבל במונחים ובתפישת המציאות שלי- הוא אמיץ מאוד!!</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="129">חשבתי האם אני מכיר מישהו מבין החברים שלי, או הקולגות שלי בצבא, שהיה מוכן לצאת לשדה קרב, תוך כדי יריות והפגזות, בכדי לחלץ חללים, לא מצאתי מישהו כזה.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="130">והנה יושב לידי בחור, שרק לפני 5 דקות פסלתי את אורח החיים שלו, את צורת החשיבה שלו ואת תפיסת עולמו, רק משום דעות קדומות שיש לי כלפי האוכולסיה שהוא מייצג, ומספר לי שהוא קיבל על עצמו תפקיד שאף אחד ממכרי לא היה מוכן לעשות.</div><br />מה זה אומר עלי?<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="131">מה זה אומר על דרך החים שלי?</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="132">מה זה אומר על החינוך שאני נותן לילדים שלי?</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="133">מה זה אומר על המסרים שאני מלמד כל הרבה אנשים אחרים?</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="134">בסופו של דבר הגענו למחוז חפצו, הוא ירד מהרכב והשאיר אותי עם המון המון מחשבות בראש.</div><div closure_uid_r9xhr7="135"><br /></div>כל מה שאני מספר לכם קרה לפני שנה.<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="136">האירוע הזה היה אירוע מכונן עבורי.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="138">מאז, יש שאלה אחת שמלווה אותי לאורך כל הדרך.</div><div closure_uid_r9xhr7="137"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="139">"מאפה אני יודע שמה שאני חושב שנכון באמת נכון?"</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="140">"איך אני באמת יודע, בוודאות, שמה שאני מאמין בו, מה שאני חושב שהוא נכון, באמת נכון?"</div><br />במשך הרבה מאוד שנים האמנתי (כמו רובנו ) בהרבה מאוד פארדיגמות שחונכתי עליהם.<br /><br />הנה כמה מהפרדיגמות שקשורות לעולם העסקים שהאמנתי בהם, האם גם אתם חושבים שהם נכונות?<br /><div closure_uid_r9xhr7="141"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="142">"כדי לפרנס את המשפחה בכבוד צריך לעבוד הרבה וקשה"</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="143">"במשא ומתן צריך להסתיר את הקלפים שלנו כדי להרוויח כמה שיותר"</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="144">"צריך לתמחר ללקוחות הצעות במחיר נמוך כדי לזכות במכרזים"</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="145">"אם לי יש יותר נסיון מלעובדים שלי, אז אני יודע טוב יותר מהם מה צריך לעשות"</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="146">"אם אין לי זמן לתרום לקהילה, אז עדיף לתרום כסף"</div><br />"צריך לענות על כל המיילים שמגיעים אלי מייד! אסור להתעכב איתם"<br /><div closure_uid_r9xhr7="147"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="148">"אם הבוס ביקש ממני משהו, אני לא יכול לסרב"</div><br />"הגבר צריך לנהל את תקציב המשפחה"<br /><br />אם עניתם בחיוב או הסכמתם לחלק (ואפילו לאחד) מהמשפטים שרשומים כאן, אתם שבויים בפרדיגמות של עצמכם!<br /><br />כל המשפטים הללו לא נכונים לתפיסתי. וניפצתי אותם במשך השנה האחרונה פעם אחר פעם.<br /><br />בכל פעם שאני חושב שמשהו הוא נכון, אני שואל את עצמי "מאיפה אני יודע שזה נכון?" מה גורם לי האמין בזה?<br /><br />וכשאני חוקר לעומק את המחשבה הזו, אני מגלה שאין לי הוכחה אמיתית למה שאני חושב, פשוט ככה אמרו לי, ככה שמעתי, וככה חונכתי.<br /><br />ולכן, היום, אני שואל את עצמי שתי שאלות:<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="150">1. האם אני יכול לפעול שונה ממה שאני מאמין בו ולבדוק מה התהליך הטוב ביותר עבורי.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="149">2. האם אני שלם (מרגיש טוב) עם מה שאני עושה.</div><br />כשאני עונה בחיוב לשתי השאלות האלו, אני יוצא לדרך ומתחיל לתקף ולבדוק את האומנות שלי.<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="151">בכל הפעמים עד היום, גיליתי דברים חדשים ומפתיעים.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="152">בכל הפעמים עד היום, יצרתי בעקבות כך שינויים מדהימים בחיי הפרטיים ובעסק שלי.</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="153">כל השינויים שקרו לי בשנה האחרונה הובילו אותי לפריצות דרך משמעותיות (מי שהיה בכנס "פורצים גבולות" שקיימתי לפני כארבע חודשים יודע על מה אני מדבר").</div><br />אז למה כתבתי את כל זה?<br /><br />כדי להציב לכולנו נורה אדומה מול הפרצוף!<br /><br />האם באמת כל מה שאנחנו מאמינים בו נכון?<br /><br />האם באמת אין אמת שונה מהאמת שלנו?<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="155">ועד כמה אנחנו שבויים באמונה שלנו שמונעת מאתנו לייצר שינויים בחיינו שיובילו אותנו לפריצות דרך ולהצלחה (אישית, משפחתית ומקצועית).</div><div closure_uid_r9xhr7="154"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="156">אני מאחל לכל אחד מכם לפגוש את הפרדיגמות שמכוונות אתכם בחייכם, לבדוק אותם שוב ולשאול את עצמכם "איך אתם יודעים שזה נכון?"</div><br />ואם אין לכם תשובה טובה לשאלה הזו, תתחילו לחקור ולבדוק מהי התשובה האמתית שמתאימה לכם.<br /><br />לא תמינו לשינוים שייקרו לכם<br /><br />ותודה אחרונה.<br /><br />תודה לשוטר שעצר אותי לבדיקת רשיונות שגרתית.<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="157">בלעדיו לא הייתי פוגש את אותו בחור חרדי (שאין לי מושג מה שמו) וכל זה לא היה קורה</div><br /><div closure_uid_r9xhr7="158">ותודה לבחור החרדי, שהסכים לפתוח אית בשיחה ולהדהים אותי בפשטות של האמת שלו.</div><br />וחוץ מזה, בלעדי הבחור החרדי, אתם לא הייתם צריכים לקרוא בלוג כ"כ ארוך.....<br /><br /><div closure_uid_r9xhr7="159">אז תודה שהחזקתם מעמד ושהייתים איתי&nbsp;עד עכשיו.</div><div closure_uid_r9xhr7="159"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="159">ועוד משהו אחד: בסמינר "אסרטיביות כדרך חיים" שאני מעביר, אני מלמד כיצד לנפץ את הפרדיגמות המעכבות אותנו ולרתום אותם דווקא להצלחה שלנו, אז אם הנושא מעניין אתכם, הנה הלינק לסמינר, קראו והרשמו:</div><div closure_uid_r9xhr7="159"><a href="http://www.renihul.co.il/119966/assertive_seminar_renihul">http://www.renihul.co.il/119966/assertive_seminar_renihul</a></div><div closure_uid_r9xhr7="159"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="159">וכרגיל, אשמח לתגובות שלכם.</div><div closure_uid_r9xhr7="159"><br /></div><div closure_uid_r9xhr7="159">אילן.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-2231587149683236784?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-22023543691257054492011-07-17T18:57:00.003+03:002011-07-17T19:27:12.808+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הנה שני סיפורים מוזרים על ספקים שנתקלתי בהם לאחרונה וכיצד הם איבדו לקוחות, וסיפור נוסף על עסק שצמח במהירות כי פעל אחרת לגמרי.<br /><br /><br /><u>איך מאבדים לקוחות- דוגמא 1:</u><br /><br />לפני כחודשיים ביקשנו סיוע ממישהי (מטעמים ברורים אני לא נוקב בשמה) שלטענתה היא מומחית לפייסבוק.<br /><br />ביקשנו להקים בעזרתה דף אוהדים בפייסבוק<br /><br />התשובה שקיבלנו מאותה בחורה(נכנה אותה לצורך העניין "ספקית") הייתה שהיא מתמחרת את שעות העבודה שלה (שזה לגיטימי) וסיכמנו על 5 שעות עבודה עבור תשלום שגם הוא היה ראלי והגיוני.<br /><br />עד כאן הכל טוב ויפה.<br /><br />אבל (ותמיד כשיש "אבל" זה פוסל את כל מה שנאמר לפניו) ברגע שהתחלנו את הפעילות, הספקית התחילה למדוד לנו בסטופר את הדקות (לא צוחק, באמת מדדה את הדקות שעבדה מולנו).<br /><br />כשהיו לנו שאלות אליה, היא חישבה את דקות השיחה שלנו והכלילה אותן בחלק מסך השעות שהוקצה לנו.<br /><br />השיא היה שכשהגענו לסוף החמש שעות שלנו והייתה לנו עוד שאלה אחת אחרונה, התשובה היתה: "עברתם את מכסת השעות שלכם, בכדי להמשיך לעבוד יחד ולענות לכם על השאלות תצטרכו לשלם עוד".<br /><br />ובמקום לתת לנו סיוע, היא הפנתה אותנו לקולגה שלה שמוכר קורס על פייסבוק והמליצה לנו להרשם לקורס שלו.<br /><br />אני שונא אנשים שמתחשבנים על קטנות,<br /><br />אני שונא ספקים שחושבים שהם יכולים לעשות כסף מחישוב דקות ושניות של עבודה מול הלקוח.<br /><br />ואני הכי שונא ספקים שלא מסוגלים לתת שירות מעבר לגבול הראיה הצרה שלהם!<br /><br />אל הספקית הזו ואל הקולגה שלה אנחנו לא חוזרים וממליצים לכל מי שעובד איתנו לא לעבוד איתם<br /><br />ככה מאבדים לקוח!<br /><br /><br /><br /><u>איך מאבדים לקוחות דוגמא 2:</u><br /><br />הבת שלי טסה לחו"ל בתחילת החודש, טיול טרום גיוס.<br /><br />ביקשנו אשתי ואני לרכוש חבילת שיחות לחו"ל בכדי שנוכל לשוחח עם הבת.<br /><br />פניתי לשתי ספקי שירות, לבדוק הצעות לשיחות לחו"ל לאותה המדינה שהבת שלי שהתה שם.<br /><br />פניתי לספקית הראשונה וביקשתי לקבל הצעה (הפניה נעשתה בטלפון), שוחחתי עם נציגה שנתנה לי ההצעה, אבל תוך כדי שיחה, היא הפכה להיות אגרסיבית, תוקפנית וכל מה שעניין אותה זה לסגור מולי את העסקה.<br /><br />כשאמרתי לה שאני רוצה לבדוק מול עוד ספק, היא התעקשה להבין מדוע אני לא רוצה לסגור מולה את העסקה עכשיו.<br /><br />טון הדיבור שלה הפך להיות מאוד אגרסיבי.<br /><br />בסופו של דבר כשסיימתי את השיחה איתה, פניתי לספק אחר (013), שם להפתעתי קיבלתי הצעה שהיא מעט יותר יקרה מההצעה שקיבלתי מהספק הקודם, אבל הגישה, טון הדיבור והכבוד שהנציג ששוחחתי איתו, גרמו לי לסגור איתם את העסקה.<br /><br />למרות ש-013 היו יקרים יותר, מאחר והשירות שלהם היה מכבד, והם לא לחצו עלי לסגור את העסקה, אלה אפשרו לי לקבל החלטות בעצמי, החלטתי לסגור מולם את התהליך.<br /><br />אז איך מאבדים לקוח? מתנהגים מולו בחוסר כבוד, באגרסיביות, מתמקדים במה שמעניין אותנו ושוכחים לבדוק מה מעניין אותו (אפילו אם אתם זולים יותר מהמתחרים).<br /><br /><u>איך משיגים לקוחות מרוצים -דוגמא 1:</u><br /><br />הבת שלי לפני גיוס, ויש לה עכשיו את הזמן לעבוד.<br /><br />היא מצאה עבודה במסעדת חומוס ופול כמלצרית.<br /><br />הם משלמים לא רע בכלל (22 ש"ח לשעה).<br /><br />אחת ההוראות הראשונות שניתנו לה ע"י בעלי המסעדה הייתה: "עלייך לוודא שתמיד הצלחות של הלקוחות יהיו מלאות בפלאפל, חמוצים, פיתות וכל מה שמסביב למנה העיקרית"<br /><br />ובעל הבית באמת שם דגש על כך שאם הזמנתם מנת חומוס, יגיעו יחד עם החומוס חמוצים, פיתות, כדורי פלאפל, וסוגי חמוצים שונים, וכל אילו על חשבון הבית!<br /><br />והשיא: גמרתם את צלחת הזיתים או החמוצים או הפיתות, מיד המלצרים דואגים למלא לכם את הצלוחיות שוב, עד שתסיימו את הארוחה שלכם, והכל על חשבון הבית.<br /><br />במילים אחרות, בעל המסעדה נותן המון אקסטרה ללא חיוב נוסף, והמנות עצמם זולות מאוד וגדולות (אפילו לי היה קשה לגמור מנה של צלחת חומס עם פול).<br /><br />במסעדה הזו נפתחה לפני כשלושה חודשים, ומאז היא התמלאה ותמיד כשאני מגיע לשם "מפוצץ" ואין מקום<br /><br />למה?<br /><br />בגלל החומוס טעים? אולי<br /><br />אבל בעיקר בגלל שאנשים אוהבים לקבל יחס מפנק, וכולנו אוהבים שמתייחסים אילנו בכבוד.<br /><br />בעל המסעדה הבין את זה, מתייחס לכך כאל תהליך עסקי לכל דבר, ועובדה- הלקוחות מחזירים לו בכך שממליצים לכל החברים שלהם על המסעדה הזו, ובאים כל הזמן לאכול אצלו.<br /><br />לסיכום:<br /><br />שתי דרכים לאבד עסק:<br /><br />1. שירות גרוע: לתת ללקוח את ההרגשה שאתם לא מכבדים אותו ומזלזלים בו=איבוד העסק!<br /><br />2. שירות טוב- מענה על ציפיות הלקוח = צמיחה איטית מאוד של העסק אם בכלל.<br /><br />איך מצמיחים את העסק:<br /><br />1. שירות מעולה- לתת ללקוח יותר ממה שהלקוח מצפה לקבל, וכל זאת באותו מחיר שהלקוח משלם = צמיחה מהירה של העסק כלכלית וכמות לקוחות גבוהה.<br /><br />תזכרו: יחס גורר יחס<br /><br />תתנו יחס רע, תקבלו יחס רע מהלקוחות ותאבדו אותם (וכן...להתחשבן עם הלקוח על כל דקת עבודה שלכם זה לתת יחס רע ללקוח, יחס לא מכבד).<br /><br />תתנו יחס טוב, תקבלו את אותו היחס.<br /><br />ואם כבר, אז למי שאוהב חומס טוב ושירות מעולה, הנה ההמלצה על המסעדה:<br /><br />מסעדת החומוס והפול, בכניסה למושב תנובות בעמק חפר, 5 דקות נסיעה מהיציאה של ניצני עוז על כביש 6.<br /><br />מומלץ!<br /><br />והיחס, כמו שאתם אוהבים!<br /><br />ועוד משהו, רוצים להבין באמת איך לתת שירות מצויין?<br />תקראו את המאמר הבא:<br /><a href="http://www.renihul.co.il/119966/שירות_מעולה">http://www.renihul.co.il/119966/שירות_מעולה</a><br /><br />להתראות<br /><br />אילן.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-2202354369125705449?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-16665456105471680392011-07-10T20:28:00.001+03:002011-07-10T20:37:16.907+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong><u>לפני כחודש הייתי צריך להגיע לכפר סבא.</u></strong><br /><br />משום שהיה לי קצת זמן לפני הפגישה, החלטתי לשבת על ספסל בגן ציבורי ולהנות מהשקט שמסביבי.<br />ואז התיישב לידי מנקה רחובות.<br /><br />הוא "החנה" את העגלה שלו ליד הספסל שבו ישבתי והתיישב.<br /><br />לאחר מכן הוא הוציא מתיק בד מקומט שהיה לו מפת נייר קטנה, הניח עליה קופסת אוכל, טרמוס וטרנזיסטור קטן.<br /><br />ואז,,,הוא הדליק את הטרנזיסטור בתחנה שהשמיעה מוזיקה רוסית, פתח את קופסת האוכל, מזג לעצמו כוס תה מהתרמוס, ואכל לו בנחת את ארוחת העשר שלו.<br /><br />וכך, בנחת, עברו להם 20 דקות, שבהם אותו מנקה רחובות לוגם לאיטו מהתה שלו, לועס באיטיות את העוף שהביא איתו, ומקשיב בהנאה למוזיקה שבוקעת מהטרנזיסטור הקטן שלו.<br /><br />ובכל אותו הזמן אני יושב לידו, משתאה והמחשבות לא מפסיקות לרוץ לי בראש.<br /><br />מי כאן טועה? אני או הוא?<br /><br />אני זוכר את עצמי כעובד הייטק, משקיע בעבודה כ- 11 שעות ביום.<br /><br />לחוץ, שחוק, עייף וטרוד רוב הזמן.<br /><br />מעולם באותה תקופה לא עצרתי לנוח באמת.<br /><br />תמיד כשיצאתי לחופשות זה היה תוך כדי פעילות, תוך כדי מענה על מיילים, שיחות טלפון עם המשרד, וממשיך להילחץ מהעבודה שהשארתי מאחור.<br /><br />מעולם לא קרה לי שבאמת ישבתי למשך 20 דקות מבלי לחשוב על משהו. מבלי להיות טרוד<br /><br />גם כשהייתי בחופשה, לא באמת הייתי בחופש (חופש=זמן איכות לעצמנו ללא לחץ ודאגות, חופשה=ניתוק מסביבת המגורים שלנו ושהייה בסיבה אחרת, לא בטוח בכלל שבשאנחנו יוצאים לחופשה אנחנו גם בחופש....).<br /><br />אז, אני שואל אתכם?<br /><br />מי טועה כאן?<br /><br />אני, או הוא?<br /><br />האם נכון לחיות חיים טרודים, לחוצים, בלי מנוחה אמיתית, אבל עם משכורות שמנות, תנאים טובים, טלפון סלולארי משוכלל, רכב חדש ופוליסת מנהלים?<br /><br />או אולי עדיף טרמוס קטן, טרנזיסטור ונייר עיתון לפרוס עליו את הארוחה הצנועה שלי, אבל אז, לאכול בלי דאגות, להנות מהרגעים הקטנים בלי הלחץ והטירוף היום יומי.<br /><br />טוב, אני כמובן עניתי לעצמי על כך כבר לפני 6 שנים, כשהחלטתי לשנות את אורח החיים שלי ולצאת לדרך חדשה שמאפשרת לי להנות ממה שאני עושה, וגם....לנוח באמת.<br /><br />והנה אוגוסט מתקרב לו, ואני סגרתי את רוב אוגוסט לחופש.<br /><br />אני מתכוון להיות שבוע ראשון בים, שבוע שני עם הילדים ושבוע השלישי לצאת עם כל המשפחה לטיול בחו"ל.<br /><br />אבל אני לא מתכוון לעבוד.<br /><br />וגם כשלקוחות מתקשרים אלי ומבקשים שאגיע להדריך במהלך אוגוסט אני מסרב בנימוס.<br /><br />מסיבה נורא פשוטה- חופש בשבילי זו מטלה עסקית בדיוק כמו כל מטלה עסקית אחרת.<br /><br />לקחת חופש מבחינתי זו אחריות שלי לקידום העסק בדיוק כמו לבצע טלפונים ללקוחות, ללמוד תחומים חדשים ולהמשיך לפתח את העסק.<br /><br />אז...אני באוגוסט משקיע בעסק- אני בחופש!<br /><br />ומה איתך?<br /><br />האם גם אתה משקיע בעבודה ויוצא לחופש?<br /><br />או שאתה פוגע בעצמך ובעבודה שלך וממשיך לעבוד על כלות נשמתך?<br /><br />חומר למחשבה...<br /><br />וכרגיל, אשמח לקרוא את התגובות שלכם,<br /><br />אילן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-1666545610547168039?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-87941548734973563852011-05-19T12:28:00.004+03:002011-05-19T12:35:49.534+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שלום<br /><br /><div></div><ul style="text-align: right;"><li>כמה ימי חופש צברת כבר השנה? ושנה שעברה?&nbsp;&nbsp;</li><li>מתי יצאת בפעם האחרונה לחופשה (לא כולל פסח ויום העצמאות)?&nbsp;</li><li>מה לדעתך הבוס שלך יגיד לך אם תחליט לבקש ממנו לצאת לחופש?&nbsp;</li><li>ושאלה אחרונה: האם לדעתך מי שיוצא הרבה לחופשות הוא עובד יותר טוב או פחות טוב מאילו שכל הזמן נמצאים בעבודה (ולמי אתה משתייך)?&nbsp;</li></ul>מי שניסה להתקשר אלי אתמול שמע את ההודעה הבאה:<br /><br /><div></div>"שלום, היום אני לא זמין לטלפונים, השאירו הודעה ואחזור אליכם מחר"<br /><br /><div></div>ומה היה הסוד שלי?<br /><br /><div></div>סתם ככה באמצע החיים, טסתי לאילת לנופש קצר של יום וחצי.<br /><br /><div></div>האמת שהטיסה הייתה כחלק מחגיגת יום ההולדת 10 של הבן שלי, לקחנו אותו לצלול עם דולפינים באילת, חוויה מרתקת בפני עצמה!<br /><br /><div></div>אבל איך כל זה קשור אליך?<br /><br /><div></div><ul style="text-align: right;"><li>כמה ימי חופשה צברת כבר השנה?&nbsp;</li><li>האם בסוף שנה שעברה הודיעו לך שאם לא תנצל את יתרת ימי החופשה שלך תאבד אותם?&nbsp;</li><li>מתי בפעם האחרונה יצאת לחופשה שאינה חופשה מרוכזת או שבמסגרת חגים (לא יום העצמאות או פסח), חופשה שיזמת בעצמך בזמן שכולם עובדים?&nbsp;</li></ul>מתברר שהיכולת שלנו לקחת לעצמנו חופשה סתם ככה באמצע החיים מעידה על שני דברים:<br /><ul style="text-align: right;"><li><div style="text-align: right;">אנחנו אסרטיביים&nbsp;</div></li><li><div style="text-align: right;">כנראה שיכולת הניהול שלנו טובה! (מפתיע אותך?)&nbsp;</div></li></ul>ומה הקשר?<br /><br /><div></div>תפקידם של חופשות הוא לאפשר לנו למלא מצברים, להתאושש מהלחץ היום יומי שלנו ולחשוב בפרספקטיבה שונה על החיים שלנו.<br /><br /><div></div>מי שמבין את זה, יודע כמה חשוב לצאת לחופשות.<br /><br /><div></div>אבל (וכאן נכנס אבל גדול), חלקינו מאמינים שלצאת לחופשה זו פריבילגיה שמתאימה רק למי שמצליח.<br /><br /><div></div>חלקינו חושבים שלצאת לחופשה פעם בחודשיים שלושה (ולא רק ביולי אוגוסט), זו דרך חיים שלא אפשרית לאנשים שכירים, או לעצמאים שעובדים קשה.<br /><br /><div></div>יש כאן פרדוקס:<br /><br /><div></div>אם אנחנו לא מצליחים בעבודה, אז בטח שלא נצא לחופשה כי אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר בכדי להצליח<br /><br /><div></div>ואם אנחנו על דרך המלך, לא נצא לחופשה, כדי לא לאבד את המומנטום של ההצלחה שלנו.<br /><br /><div></div>שתי הדעות הללו לא נכונות!<br /><br />דווקא בתקופות קשות, כשלא הולך לנו, זו הזדמנות מעולה להכריז על "הפסקת אש" עם החיים, ולצאת לחופשה.<br /><br /><div></div>אני זוכר שלפני כשנה, דווקא כשהכל מסביבי נראה שחור וללא אופק ורוד בעתיד (מי שהיה בכנס "פורצים גבולות" יודע על מה אני מדבר), דווקא אז החלטתי לצאת לשבועיים של חופשה, להתנתק ולהסתכל על הכל מפרספקטיבה אחרת.<br /><br /><div></div>לאחר שחזרתי העסק התחיל לצמוח בצורה מטאורית.<br /><br /><div></div>הדעה השניה שאם אנחנו מצלחים אז אסור לאבד את המומנטום, גם היא שגויה!<br /><br /><div></div>דווקא בתהליך של הצלחה, חשוב מאוד לאוורר את הראש, ולחשוב כיצד לקדם את התהליך בצורות נוספות.<br /><br /><div></div>אגב- אני מבדיל בין חופש לחופשה <br /><br /><br />חופש=לצאת מהשגרה לזמן קצר מבלי לצאת מסביבת המגורים שלנו (למשל, לקחת חופש מהעבודה וללכת לים לקרוא ספר, או לצאת להצגה באמצע היום....)<br /><br /><div></div>חופשה= לצאת מהשגרה ומסביבת המגורים שלנו, לצאת לצימר בארץ, לטוס לחו"ל, כל דבר שיוציא אותנו מסביבת המגורים שלנו.<br /><br /><div></div>חופשות מאפשרות לנו להגיע לתובנות טובות על החיים שלנו מאשר רק לצאת לחופש (שגם זה חשוב מאוד).<br /><br /><div></div>ומה הקשר בין יכולות הניהול שלנו, יכולות האסרטיביות שלנו ומספר החופשות שאנחנו יוצאים אליהם בשנה?<br /><br /><div></div>מנהלים מוצלחים מבינים שיציאה מהשגרה היא זו שתוביל אותם לפריצות דרך ניהוליות, ולשינוי בתהליכי העבודה שלהם, לכן מנהלים מוצלחים דואגים לצאת לחופשות בתדירות גבוהה (לפחות פעם ברבעון).<br /><br /><div></div>לעומתם מנהלים כושלים נשארים בעבודה שעות נוספות ומשקיעים המון בעבודה, ובדרך מאבדים את הבית, המשפחה, ואת עצמם.<br /><br /><div></div>ומה הקשר לאסרטיביות?<br /><br /><div></div>ניסיתם פעם לבקש מהבוס (או מעצמכם) חופשה באמצע החיים?<br /><br /><div></div>רק אנשים שלמדו איך להיות אסרטיביים אוזרים אומץ לעשות זאת ומצליחים להשיג את מבוקשם.<br /><br /><div></div>אגב- ככל שאני עובד יותר ויותר עם מנהלים בכירים במשק הישראלי, אני מזהה דפוס אחד ברור לכולם, הם יוצאים המון לחופש או לחופשות!<br /><br /><div></div>וכשאני שואל אותם מדוע הם יוצאים כל כך הרבה לחופשות, ההסבר שלהם פשוט:<br /><br /><div></div>"רק בחופשות אני מצליח לחשוב איך לשפר את התהליכים בעבודה, אני חושב מחוץ לקופסא".<br /><br /><div></div>אז, כנה כמה כללים:<br /><br /><div></div><ol style="text-align: right;"><li>אם לא יצאתם לחופשה כבר הרבה זמן, תחשבו עד כמה אתם פוגעים בעצמכם, בעבודה שלכם וחיים האישיים שלכם.&nbsp;</li><li>אם אתם חושבים שהבוס צודק שהוא לא נותן לכם חופש, תחשבו מתי הוא יצא לחופשה בפעם האחרונה (כנראה שכבר הרבה זמן שלא....)&nbsp;</li><li>יש כללים מאוד ברורים איך להפוך חופשות למוצלחות ואפקטיביות, כך שיובילו אתכם לשיפור תהליכים בעבודה שלכם (כלומר, האם אתם יכולים באמת להטעין מצברים ולחשוב על תהליכי שיפור נוספים בעבודה בזמן החופשה מבלי להשקיע בכך אנרגיה וזמן).&nbsp;</li></ol>כדי לקרוא על אותם כללי מפתח- איך לצאת לחופשה מנצחת -קראו את המאמר שכתבתי בנושא הזה:<br /><br /><div></div><a href="http://www.renihul.co.il/119966/%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA">איך לצאת לחופשה מהעבודה ולהשאר בחיים</a><br /><br />בהצלחה<br />אילן.<br /><br /><div></div><br /><div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-8794154873497356385?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-46697208376082112692011-05-09T01:31:00.005+03:002011-05-09T08:15:58.633+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">עכשיו ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל,<br /><br />אני חוזר מערב שירי לוחמים שהתקיים אצלנו בישוב<br /><br />זה כבר הפך למסורת, בכל יום זיכרון אנחנו מתאספים כמה תושבים מהישוב (התחלנו כ-15 והערב הגיעו למאה איש) ושרים שירי לוחמים.<br /><br />הפעם, הערב הזה גרם לי לחשוב המון עד כמה אני אוהב את המדינה הזו.<br /><br />אני אוהב את הדברים הקטנים כאן שהופכים את המדינה הזו לכל כך מיוחדות בעיני.<br /><br />הנה כמה דוגמאות קטנות למה אני כל כך אוהב את המדינה הזו:<br /><br /><u>מיתרים של זהב</u><br /><br />בתקופה האחרונה יוצא לי במסגרת עבודתי להגיע הרבה מאוד לירושלים.<br /><br />בכל פעם שאני נכנס בשערי העיר, יש בי תחושת קדושה קלה.<br /><br />באותן השניות שבהן אני נכנס בשערי העיר, אני שר לעצמי את "ירושלים של זהב" ומיד אחר כך מתעצבן על גשר המייתרים המכוער שנבנה בכניסה לעיר.<br /><br />איפה עוד בעולם ארגיש ייחודיות וקדושה מהולים בכעס בכניסה לעיר כלשהי?<br /><br /><u>בקלאווה בכותל וחניה בתל אביב</u><br /><br />אני אוהב מדי פעם, לאחר שאני מסיים הדרכה או פגישה בירושלים, להיכנס לעיר העתיקה ולהסתובב בין החומות.<br /><br />הכי אני אוהב לגשת לכותל תוך ניגוב הפירורים של הבקלאווה שטרפתי כמה שניות לפני כן בשוק בעיר העתיקה.<br /><br />אני מצליח להגיע לשם בתנאי שאני מוצא חניה באזור, מה שברוב מקרים לא קורה ואז אני מתעצבן וחוזר למרכז, ושם ממשיך לחפש חניה....<br /><br />איפה עוד אני יוכל לצאת מהמשרד שלי (שהיה עד לפני שנה בקיבוץ) ולנסוע לפגישה בירושלים, להתבלבל ולהיכנס למאה שערים, ולהחליט שאני מוותר על הפגישה ויוצא לטייל במאה שערים ולשמוע יידיש<br /><br />או לחילופין לחזור מירושלים ולעצור בשכונת התקווה בדרך לפגישה ביפו, ולאכול אוכל תימני אמיתי על פתיליה.<br /><br /><u>קטיף אמיתי כמו פעם של פירות הארץ.</u><br /><br />לדעתי העגבנייה הטעימה ביותר בעולם נמצאת דווקא כאן, ואין בעולם אבטיחים יותר טעימים מהאבטיחים של ישראל, שלא לדבר על הענבים....<br /><br />אבל אני הכי אוהב לצאת לקטיף פירות עם הבן שלי בסביבה הקרובה לנו.<br /><br />בכל עונה הבן שלי ואני יוצאים לקטוף את פירות העונה.<br /><br />למשל לפני חודשיים יצאנו ללקט אגוזים. היכן שאני גר (עמק חפר) יש מטעי אגוזים והבן שלי ואני יצאנו ללקט את האגוזים שנשארו על העצים או שנפלו על האדמה ושלא אספו.<br />חזרנו עם 4 קילו אגוזים.<br />היה מה לפצח כל השבת.....<br /><br />לפני שבוע למשל יצאנו לעוט על עץ תות שחור שגדל בקיבוץ לידינו (עץ שמותר לקטוף ממנו). קטפנו 3 קילו תותי עץ ומרוב תותים עשיתי ריבה וחילקתי אותה לשכנים.<br /><br />אני כבר מחכה לסוף הקיץ בכדי לעשות מסיק זיתים ולמלא את מלאי הזיתים הביתי שהידלדל.<br /><br />באיזו עוד מדינה אוכל לצאת עם הבן שלי לקטיף בהתאם לעונות השנה? (בטח יש, אבל אני לא מכיר)<br /><br /><u>לילות ללא שינה על מגדל שמירה</u><br /><br />הערב תוך כדי שירה נזכרתי בשירות הצבאי שלי.<br />האמת היא שאת השירות הטוב ביותר שלי עשיתי דווקא במילואים.<br />במהלך הסדיר שירתתי בחיל אוויר בתפקיד מיוחד (מעדיף לא לספר עליו כאן) ושנה לאחר שיצאתי למילואים העבירו אותי ל"ירוקים".<br />אז חשבתי שזה אסון מבחינתי, אבל האמת שאת השירות הכי טוב שלי עשיתי דווקא אצל הירוקים.<br /><br />אני זוכר לילות של שמירה במגדל השמירה במחסום ארז, כשאני צופה על עזה ומתפלל שדווקא הלילה יהיה לצלף הפלסטינאי קר כמו שלי ושגם הוא ירצה לישון במקום לבדוק את יכולות הצליפות שלו על המצח שלי.....<br />אני זוכר את עצמי מנקר על המאג במגדל השמירה, או יוצא לבצע בדיקות רפואיות (הייתי חובש קרבי) בבית מעצר על הגבול, ומתפלל שהכל כבר יגמר.<br />אני חושב שדווקא בתקופה ההיא, כשהייתי מחוץ לבית כמה שבועות רצוף, דווקא אז היו לי את השיחות הכי טובות עם אשתי.<br /><br />באיזו עוד מדינה אוכל להיזכר בשמירות על מגדלים...<br /><br /><u>להמציא שירים חדשים ולקלל את עצמי</u><br />אני מוצא את עצמי לפעמים מזמם לי שיר ומערבב מילים של חווה אלברשטיין עם לחן של זוהר ארגוב, ובטוח שזה השיר הנכון (עד שאשתי נוזפת בי שאשתוק). <br /><br />מה אגיד לכם, כמה שלפעמים אני מרגיש שהמדינה הזו חנוקה, אין יותר חופש מכאן!<br /><br />באיזו עוד מדינה אני יכול להתעצבן על הנהגים שנוסעים לידי בכביש, ולהגיד למי שיושב לידי כמה הם לא יודעים לנהוג ואיך שהם חותכים אותי בלי לשים לב, ואז לגלות שמי שיושבת לידי זו אשתי שאומרת לי שאני נוהג בדיוק כמוהם....<br /><br /><u>גאוות יחידה</u><br />כשאני טס לחו"ל אני כל כך גאה להציג את הדרכון הישראלי שלי בדלפק הקבלה בבית המלון ומשוויץ שאני מישראל, המדינה שבה המציאו את הטפטפות, את הדיסק און קי ואת הפלאפל המרובע....<br /><br />כל זה עד שאני מגיע לחדר האוכל ואז אני שומע את הצעקה של מי שיושבת לידינו "חיים, תביא צלחת עם כל לחמים שיש וגם את כל הקינוחים שיש, ותעמיס הרבה למה אנחנו רעבים"....<br /><br /><u>להיות מי שאני בלי להתבייש</u><br />יש לי משפחה בחו"ל (לא באמריקה, באירופה), ויצא לי לדבר עם בני הדודים שלי כשהם באו לארץ לביקור לפני חודשים (הם בגילי).<br />הם מספרים לי שהם יכולים לצאת ממקום המגורים שלהם באירופה, ותוך כמה שעות להגיע לפריז לאכול ארוחת בוקר, ומשם תוך שעתיים להגיע ללונדון לבירה ולקנח בערב בליסבון. ככה, טיול של סוף שבוע.<br /><br />אני, אם אני רוצה לצאת לסוף שבוע, אז אני יכול להתחיל בעפולה, להמשיך לראש פינה ולקנח במטולה.<br /><br />אבל מצד שני, הם מספרים לי שהם פוחדים להגיד שהם יהודים כי האנטישמיות שם גואה.<br />אז במחשבה שניה, אני מעדיף להיות בראש פינה, ולאכול פלאפל ולדעת שאין שום בעיה עם זה שאני יהודי!<br /><br /><u>מעצבן אותי נורא...</u><br />אני לא אומר שהכל טוב כאן, יש המון דברים שמעצבנים אותי מאוד:<br />למשל גשר המיתרים בירושלים מרתיח אותי (איזה כיעור!)<br />או זה שמפוני גוש קטיף עדיין גרים בקרווילות ושלא מצאו לחלקם עדיין מגורי קבע - ממש מקומם אותי (בלי קשר לדעתי הפוליטית).<br />וזה שניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני מרתיח לי את הדם.<br />וזה שאי אפשר במדינה הזו לפתוח חדשות בבוקר ולדעת שמה ששמענו בבוקר נשמע גם בערב, כי כל שעה יש כאן משהו חדש.<br />או - שהאח הגדול שמחפש את הכוכב הנולד דווקא בדיוק כשהפילו את המיליון....גם זה לא ממש ב"ראש" שלי.<br /><br />אבל, אני לא רואה את עצמי חי במדינה אחרת.<br /><br />אז.....<br /><br />אני פשוט אוהב את המדינה הזו, את האנשים שבה (גם את הגברת שצועקת לחיים למלא צלחות במלון בהולנד), את המוזיקה שבה ואת החיים הלחוצים שבה.<br /><br />אז, לא, אני לא רוצה לעזוב, טוב לי כאן, אני מגדל את הילדים שלי כאן, ומקווה גם להקבר כאן.<br /><br />בטקס הערב אמרו שהדרך הטובה ביותר לכבד את הנופלים היא ע"י קידוש החיים.<br /><br />אני מקווה מאוד שאני מצליח לכבד את הנופלים במלוא מובן המילה, אני משתדל מאוד להנות ממה שיש לי, ולדעת שהאושר האמיתי טמון בחיים עצמם.<br /><br />סתם הגיגים של שעת לילה מאוחרת בערב יום הזיכרון....<br /><br />וסליחה אם העקתי עליכם....<br /><br />אילן.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-4669720837608211269?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-66871840069657248212011-01-16T18:08:00.000+02:002011-01-16T18:08:19.364+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני כשלוש שנים שמעתי הרצאה (כבר לא זוכר של מי) שבה המרצה אמר לקהל "רוצים להוריד לחץ? תפסיקו לשמוע חדשות!".<br />הקהל גיחך לעצמו ובין השורות עברו אמירות כמו "כן, בטח, לא לשמוע חדשות, זה כמעט כמו להפסיק לנשום...".<br />בקיצור, הקהל מאוד לא אהב את התובנה הזו שהמרצה המליץ עליה.<br />יצאתי מההרצאה והמשכתי בחיי הרגילים, וכמובן שהמשכתי להקשיב לחדשות, לצפות בטלוויזיה ולקרוא עיתונים, כמו כל ישראלי.<br /><br /><u>הניסוי האישי שלי</u><br />אחרי כמה שבועות שמתי לב שמעבר ללחץ בעבודה, אני גם לחוץ בחיים בכלל, אבל לא ממש הבנתי מה הגורם לכך.<br />ואז נזכרתי במה שהמרצה ההוא המליץ והחלטתי לעשות ניסוי אישי (כזה שאף אחד לא ידע עליו, רק אני).<br />החלטתי שלמשך שבוע אפסיק לצפות בחדשות בטלוויזיה, לשמוע חדשות ברדיו ולקרוא עיתונים.<br />זה נשמע לי בהתחלה די הזוי לעשות את זה (בערך כמו להחליט להפסיק לשתות מים), אבל התחלתי....<br /><br />אגב- ידעתם שאנחנו המדינה היחידה בעולם שבה יש חדשות ומבזקי חדשות בכל חצי שעה!!!<br /><br />לאחר יומיים בלבד שבהם אני בתהליך הגמילה האישי שלי מחדשות, כבר הרגשתי שינוי. רמת הלחץ פחתה והחרדות הסמויים ממה שקורה סביבי החלו להעלם.<br /><br />תוך כדי "גמילה" מחדשות, שמתי לב לתופעה מאוד מעניינת:<br />מלבד החדשות שיש בכל שעה עגולה, בכל שאר התוכניות (כולל בחדשות בטלוויזיה) בכלל לא מדווחים על חדשות (כלומר אירועים שקרו), אלה עוסקים ברוב התוכניות בספקולציות של "מה יקרה אם..."<br />אם אני רוצה לנחש "מה יקרה אם".. אני יכול לעשות את זה עם מטבע (עץ או פלי..), לצורך זה אני לא צריך לבזבז כל הרבה זמן מהחיים שלי בכדי לשמוע ניחושים של אחרים (שבינינו, ברוב המקרים בכלל לא מנחשים נכון...).<br /><br />ביום השביעי לניסוי המשונה הזה, הרגשתי איך המודעות שלי מתחילה להתמקד בדברים החשובים באמת (אילו שממש יכולים להשפיע עלי) ללא הפרעות חיצוניות.<br />פתאום הרגשתי טוב יותר.<br /><br />החלטתי שאני ממשיך עם הניסוי המשונה הזה עוד שבועיים.<br /><br /><u>נולדה לי שעה נוספת...</u><br />במהלך התקופה הזו התפנה לי זמן, ומצאתי את עצמי עוסק יותר ויותר בדברים ממוקדים.<br />מה הקשר בין זמן עודף לשמיעת חדשות?<br />מסתבר ש"נולדה" לי שעה נוספת ביום, לא בגלל שזה היה הזמן שבו נהגתי להקשיב לחדשות, אלא בגלל סיבה אחרת לגמרי:<br />כאשר אנחנו מקשיבים לחדשות, דעתנו מוסחת לדברים אחרים, אנחנו חושבים ועוסקים בתודעה בדברים שלא קשורים לקידום האישי שלנו. והתברר לי שאני חושב על הרבה מאוד דברים ששמעתי בחדשות (חיזבללה, אירן, תאונות דרכים, רציחות במשפחה, פוליטיקאים שסרחו...).<br /><br />באותה תקופה שהפסקתי לשמוע חדשות, הצלחתי להתמקד טוב יותר בדברים שמקדמים אותי באופן אישי (פרנסה, משפחה, חיים אישיים).<br /><br /><u>אנשים&nbsp;ריאקטיבים ופרואקטיבים</u><br />מבלי לדעת זאת, התברר לי מאוחר יותר שבעצם פעלתי על פי המודל של אחד החוקרים הגדולים בעולם בתחום פיתוח אישי ומנהיגות: ד"ר סטיבן קוביי.<br />ד"ר קובי טוען שיש שני סוגי אנשים בעולם: ריאקטיבים ופרואקטיבים.<br />ומה ההבדל בניהם:<br />לכולנו יש צרות, בעיות וקשיים (הרי זה מגיע בגלים, לפעמים החיים נפלאים ולפעמים הצרות מגיעות בצרורות...). ההבדל העיקרי בין אנשים ריאקטיבים לפרואקטיבים הוא בהתייחסות שלהם למקור הצרות.<br />ד"ר קוביי טוען שיש שלושה סוגים של אירועים שאנחנו חווים:<br /><ul style="text-align: right;"><li>אירועים שיש לנו השפעה ישירה עליהם. כלומר שאנחנו יכולים לטפל בגורמי האירוע ולשנות את תוצאותיו, למשל, להיות יותר זמן עם המשפחה...או לעשות ספורט פעמיים בשבוע...</li><li>אירועים שיש לנו השפעה חלקית עליהם, כלומר שיש לנו אפשרות להשפיע על גורמי השינוי, אבל רק באופן חלקי, למשל אנחנו יכולים להביע את רצונותינו בפני הבוס לגבי קידום, אבל אין לנו השפעה ישירה על התוצאה של השיחה הזו.</li><li>ואירועים שאין לנו שום יכולת להשפיע עליהם (למשל, נשיא שאנס...או מלחמת אחים בלבנון...)&nbsp;</li></ul>אנשים פרואקטיבים מתמקדים רק בגורמים שהם יכולים להשפיע עליהם באופן ישיר וחלקי.<br />אירועים שאין להם אפשרות להשפיע עליהם, הם בכלל לא מתמקדים בהם.<br /><br />כשאני הפסקתי לשמוע חדשות, בעצם התפנתי להתמקד באירועים שיש לי עליהם השפעה ישירה וחלקית, והפסקתי לעסוק (בחשיבה) באירועים שאין לי שום אפשרות להשפיע עליהם.<br />וזה די שינה לי את החיים.<br /><br />מיותר לציין שלאחר אותם שלושה שבועות שבהם הפסקתי לשמוע חדשות, המשכתי עם המנהג ה"משונה הזה".<br /><br /><div></div>היום, בזמן שאני כותב את השורות הללו (ינואר 2011), עברו כבר שלוש שנים מאז, אני עדיין לא שומע חדשות ולא צופה בחדשות בטלוויזיה.<br /><br /><u>אז איך אני מתעדכן במה שקורה בארץ ובעולם?</u><br /><br />או,,, שאלה מצוינת (יש לי שקף עליה...):<br />התברר לי שבארצנו הקטנטונת, אי אפשר לא לדעת מה קורה כאן ובעולם.<br />כולם מסביבי מדברים על מה שקורה.<br />וגם אם אני לא מקשיב באופן יזום לחדשות, אני חשוף להם כל הזמן.<br />למשל, נכנס ל – www.nana.co.il&nbsp;לבדוק אילו סרטים מציגים בבית הקולנוע הקרוב לבית שלי, והנה רואה את תקצירה החדשות בדף הראשי.<br />יושב בבית קפה, ונתקל בעיתון של היום.<br />שומע תוכנית ברדיו, ובה מדברים על אירועי השבוע.<br />מדבר עם חברים ומהם שומע מה היה.<br />אין אפשרות (ואני גם לא רוצה) להתנתק לגמרי מהעולם. זה לא נכון לטעמי.<br />כך שאני בהחלט יודע מה קורה מסביבי. <br /><br />אבל יש הבדל אחד מאוד משמעותי:<br />אני לא מאפשר למכונת הלחץ האינטנסיבית הזו שנקראת "חדשות" לפעול לכיווני.<br />אני הודף אותה ומתמקד בדברים שחשובים לי באמת.<br />ורמת הלחץ שלי ירדה מאוד.<br /><br />אז אולי אני לא יודע מהם ההערכות לגבי מימוש פצצת האטום של אירן, או מי רצח את מי אתמול בלילה, אבל אני בהחלט מודע למה שקורה כאן.<br /><br />אגב, היום לאחר שלוש שנים, אני גם מחליט למי להקשיב ומה לקרוא. יש לי את האפשרות לקבל החלטות יזומות את מי לשמוע ומה לקרוא ולא להיסחף שוב למכונת הלחץ הזו שנקראת "חדשות".<br />למשל, בעבר קראתי המון את "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט".<br />אפילו היו לי מינויים על שני העיתונים הללו.<br />היום אני בוחר לקרוא עיתונים אחרים שמתאימים לי יותר (אני מאוד אוהב את "ישראל היום" ואת "אפוס"-עיתון שעוסק רק בידיעות אקולוגיות, ושניהם מחולקים חינם, אז בכלל הרווחתי).<br /><br />ואיך כל זה מתחבר לניהול:<br /><br />מנהל מוצלח ממוקד במה שמקדם אותו ואת הצוות/מחלקה/ארגון שלו, ומתעלם מדברים שלכאורה חשוב שהוא ידע עליהם, אבל שלא באמת מקדמים אותו.<br /><br /><u>מה אני מפסיד מכך שאני לא שומע חדשות:</u><br /><ul style="text-align: right;"><li>אני לא מודע לכל הדברים הקטנים שאחרים יודעים עליהם (ולכן כנראה שאני כבר לא אוכל לנצח בתוכניות טלוויזיה כמו "להפיל את המיליון" שבהם יש שאלות אקטואליה).&nbsp;</li><li>ואני לא תמיד מבין את "ארץ נהדרת"..&nbsp;</li></ul><u>מה הרווחתי..</u><br /><br /><div></div>טוב, את זה אתם כבר יכולים להבין ממה שכתבתי לכם<br /><ul style="text-align: right;"><li>הרבה יותר נחת ורוגע&nbsp;</li><li>מיקוד מחשבתי וביצועי&nbsp;</li><li>זמן איכות עם משפחה וחברים&nbsp;</li><li>ועוד משהו קטן...אושר.....</li></ul>אתם תחליטו מה לעשות עם החיים שלכם.<br /><br /><div></div>אני רק מספר לכם מה אני לומד מהבית ספר הזה שנקרא "חיים".<br /><br /><div></div>וכרגיל- אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם.<br /><br />אילן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-6687184006965724821?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-87803396485578546592010-10-24T13:19:00.006+02:002010-10-26T11:42:53.234+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">האם תואר אקדמאי מעיד על התאמה לתפקיד?<br /><br /><strong><u>לפני הכל בדיחה:</u></strong><br /><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלושה קניבלים התקבלו לעבודה בארגון גדול.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני תחילת עבודתם קורא להם המנהל שלהם ומבקש מהם לא לאכול אף אחד בארגון</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הקניבלים מבטיחים להתנהג יפה.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוברים שלושה חודשים, והמנהל קורא לקניבלים לשבח אותם על עבודתם הנפלאה.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסיום הפגישה הוא שואל אותם אם במקרה הם ראו את המזכירה של האגף.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם כמובן אומרים שהם לא יודעים שום דבר על המזכירה.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאחר שהם יוצאים מהחדר של המנהל, פונה הקניבל מבוגר&nbsp;לשני האחרים ושואל אותם:</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"עכשיו, כשאף אחד לא שומע, מישהו מכם אכל את המזכירה"?</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אומר הצעיר "כן, אני אכלתי, לא הצלחתי להתאפק".</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נוזף בו הקניבל המבוגר: "אדיוט, אנחנו שלושה חודשים בארגון הזה, אכלנו את המנכ"ל, את הסמנ"כלים, יועצים בכירים, אף אחד לא שם לב, דווקא את המזכירה היית צריך לאכול, אתה לא יודע שאם היא חסרה כולם שמים לב!!!".</span><br /><br />אני מספר לכם את הבדיחה הזו מפני שהיא מאוד רלוונטית לנושא שלנו:<br /><br />אתמול נסעתי ברכב עם איילת (מכרה שלי), ושמעתי מהצד שיחה שהיתה לה. <br /><br />לפני שאספר לכם על השיחה, אני צריך להקדים ולספר שאיילת עוסקת בימים אלו בחיפוש&nbsp;עבודה לעצמה&nbsp;כמנהלת אדמינסטרטיבית (ואין הכוונה כאן לחפש לה עבודה).<br /><br />אז איילת קיבלה שיחת טלפון מארגון שרוצה לבדוק התאמתה למשרה מסויימת, ובצד השני המראיינת שאלה אותה על הנסיון שלה, תחומי עיסוק קודמים, מקום מגורים ו...תואר רלוונטי.<br />כאן התחלתי להתעצבן.<br />למה כל כך חשוב לארגונים לדעת אם המועמד סיים תואר רלוונטי באוניברסיטה או מכללה?<br /><br />האם באמת תואר ראשון יעיד על היכולת של&nbsp;איילת למלא את תפקידה כמנהלת אדמינסטרטיבית בצורה טובה יותר?<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TMQVj-07fbI/AAAAAAAAAOI/svuKpUV44mw/s1600/%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8+%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="111" nx="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TMQVj-07fbI/AAAAAAAAAOI/svuKpUV44mw/s200/%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8+%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%94.jpg" width="200" /></a></div><u><strong>האם באמת תואר ראשון מעיד על התאמתו של המועמד לתפקיד?</strong></u><br /><br />אני לא משוכנע כלל וכלל!!!<br /><br />אני מקבל את ההנחה שיש תפקידים שתואר ראשון יכול לסייע בבחירת המועמד, כגון תפקידים טכניים (מהנדסים, הנדסאים, מנתחי מערכות וכד'). <br /><br />אבל האם תואר ראשון במדעי החברה, מעיד על יכולת המועמד למלא תפקידים בתחום האדמינסטרציה?<br />לדעתי ממש לא!<br /><br />אוסיף ואשאל:<br />האם תואר ראשון במנהל עסקים מעיד על יכולת המעומד לנהל?<br /><br />אני בכלל לא בטוח!<br /><br />אני פוגש במסגרת עבודתי עשרות מנהלים בשנה.<br />חלקם מאוד מוכשרים.<br />רבים מהם סיימו תואר ראשון ושני במנהל עסקים.<br />לצערי, אני יכול לאמר בוודאות שהתכנים שנלמדים באוניברסיטאות ובמכללות בארץ (ואני עומד להרגיז כאן לא מעט קולגות שלי) לא בהכרח תואמים ומשקפים את מה שקורה בפועל בעולם האמיתי.<br />גם אם אתם בוגרי תואר ראשון (ולפעמים אפילו שני) במנהל עסקים, עדיין זה לא אומר שיש לכם את היכולת להצליח בתפקידים ניהוליים!!<br /><br />במסגרת קורסי ניהול שאני מלמד, מגיעים אלי הרבה בעלי תואר שני במנהל עסקים.<br />רבים מהם מגיעים ללמוד אצלנו, בכדי להשלים את הלימודים התאורטיים שהם למדו באוניברסיטה.<br />הם הבינו שהידע שצברו בלימודים באוניברסיטה, לא בהכרח מקדם אותם בעבודה הניהולית האמיתית שלהם. ולכן הם באים אלינו ללמוד את הפראקטיקה האמיתית מהשטח.<br /><br /><u><strong>חלילה לי לזלזל באקדמיה!!!</strong></u><br />יש לי כמה חברים טובים מאוד שהם בעלי תואר שלישי (כל אחד בתחומו) וחברים בסגל האקדמאי באוניברסיטאות בארץ.<br />הם מלמדים לתואר שני, ומכשירים את דור העתיד.<br />כשאני משוחח איתם על התכנים הלימודיים שהם מלמדים, התשובה שאני מקבל היא שרוב עיסוקם הוא במחקר והוראה.<br />הם לא באמת חווים את מה שאנחנו, המנהלים בשטח חווים יום יום.<br />ולכן הם מלמדים&nbsp;בהתאם למחקרים שהם מכירים או מבצעים, אבל לא בהתאם למה שקורה במציאות בשטח!<br /><br />צר לי לכתוב זאת, אבל ברוב המקרים, התארים האקדמאים לא מעידים על אופי האדם ועל יכולתו להתמודד עם תפקידים שונים.<br /><br /><u><strong>לסיום סיפור אמיתי:</strong></u><br />לפני כשנה הגיעה אלי בחורה נחמדה בשם לימור (לא כותב את שמה המלא&nbsp;כי לא קיבלתי אישור ממנה) שביקשה להצטרף לסגל המדריכים שלנו.<br />לימור ביקשה להדריך בנושאי ניהול פרויקטים, תחום שבו צרבה נסיון רב.<br />קבענו להפגש, ובמהלך הראיון מאוד התרשמתי מהיכולת הפרזנטטיבית שלה והקליטה המהירה.<br />התרשמתי שהיא מתאימה יותר דווקא להדריך בתחומי הניהול הרך ולא בתחומי ניהול פרויקטים.<br />אבל- ללימור לא היה&nbsp;נסיון קודם בהדרכות, ולא תואר אקדמאי רלוונטי במשאבי אנוש.<br /><br />איך שהוא, תחושת הבטן שלי היתה שמצאתי כאן מישהי שיכולה להתאים מאוד לפעילות שלנו.<br />חששתי מכך שאין לה נסיון רלוונטי ושהיא ללא תואר אקדמאי רלוונטי.<br />אבל החלטתי לתת לה (ולתחושת הבטן שלי) הזדמנות.<br /><br />הגדרנו יחד היא ואני מה הוא הנושא שהיא תדריך אותו (בחרנו בנושא שהתאים לנסיון התעסוקתי שלה בתפקידים הקודמים שהיא ביצעה) ובמשך חודשיים הכשרתי אותה.<br />לימדתי אותה את כל הטריקים שאני מכיר ב"עמידה מול קהל", כיצד לעניין, כיצד לגרות את הקהל, כיצד ליצוק תוכן משמעותי להדרכות, ועוד ועוד.<br />החלטתי ללכת על זה בגדול!<br />צרפתי אותה לקורס פיתוח מנהלים שאנחנו מקיימים למנהלים בדרגי ביניים ומעלה.<br />היא היתה אמורה להעביר הדרכה שלמה במהלך הקורס.<br />זו אמורה להיות הדרכה קשה, בשעות הערב (כשכולם כבר עייפים), למנהלים שמבינים עניין ובעלי נסיון בניהול.<br />ובכל זאת החלטתי לתת לה צאנס. האמנתי בתחושת הבטן שלי.<br /><br />יום ההדרכה שלה הגיעה והיא נכנסה לכיתה להדריך. <br />אני החלטתי לא להכנס לכיתה כדי לא להלחיץ אותה, וחיכיתי לטלפון ממנה לאחר שהיא מסיימת את ההדרכה<br />בסוף ההדרכה&nbsp; היא התקשרה אלי וסיפרה לי שהלך לה טוב מאוד.<br />שמחתי, אבל האינדיקציה האמיתית שלי היתה התגובות של הקבוצה.<br />נפגשתי איתם במפגש הבא, ושאלתי איך היתה ההדרכה של לימור. <br />כולם אמרו שההדרכה היתה טובה מאוד (אף אחד לא ידע שזו הפעם הראשונה שלימור עומדת מול כיתה).<br />שמחתי.<br />אבל השמחה שלי היתה גדולה כפליים, כשבסוף הקורס קיבלתי את המשובים של הכיתה על כל המרצים שהדריכו בקורס, (לכולם מלבד לימור תואר שני רלוונטי&nbsp;ונסיון רב בהדרכות) ולהפתעתי, לימור דורגה בעשירון העליון (היא קיבלה ציון של 93).<br /><br />ללא תואר אקדמאי, ללא נסיון קודם, לימור עמדה מול כיתה של מנהלים בכירים והעבירה הדרכה מעולה!<br />וזאת משום שפשוט יש לה את התכונות המתאימות להיות מדריכה טובה, בלי קשר לתארים שיש או אין לה!<br /><br /><strong><u>אז בפעם הבאה שאתם מחפשים מועמד/ת...</u></strong><br />אז, בפעם שאתם שאתם מחפשים עובד לתפקיד מסויים, חשבו שוב אם באמת תואר אקדמאי מעיד על יכולתו למלא את תפקידו כיאות?<br />לדעתי, לחפש מנהל/ת אדמינסרטיבי/ת ולדרוש תואר אקדמאי, זו שטות גמורה!!!<br /><br />חפשו מישהו/י שעומד בלחץ, שמכיר Office, שיודע לתת מענה לכמה ממשקים בו זמנית.<br />אל תסתתרו מאחורי תארים, זה באמת לא מעיד על התאמה לתפקיד.<br /><br />איילת היא הוכחה מוחצת לכך שגם מי שאין לו תואר אקדמאי מסוגל לנהל משרד ולהוביל תהליכים ברמות גבוהות (לפעמים יותר מהמנהלים עצמם).<br /><br /><u>וכרגיל, אשמח לשמוע את דעתכם על כך (בתיבת התגובות בתחתית המאמר)</u><br /><br />שלכם,<br />אילן רני.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-8780339648557854659?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-8067474124416613472010-10-16T21:43:00.003+02:002010-10-16T21:49:19.421+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">במהלך סוף שבוע מרתק, כולל לינה, חוויתי חוויה מעצימה ומדהימה שמזמן כבר לא חוויתי.<br />בסוף השבוע האחרון הייתה לי הזכות והכבוד להצטרף לטיול שארגן פרויקט "יוצאים לחיים"<br />אשר מארגן טיולים ופעילויות לטובת צעירים בני 20-30 שמחלימים ממחלת הסרטן.<br /><br />"יוצאים לחיים" נולדה ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן מתוך הצורך לייסד "קהילה תומכת חדשה" ולתת מענה לצרכים של צעירים בני עשרים-שלושים, שהחלימו ממחלת הסרטן. כשהמחלה פגשה בהם בתחילת חייהם הבוגרים. בין בגרויות לצבא, בין טיול בחו"ל או תחילת לימודים באוניברסיטה, ובין בית ההורים לתא משפחתי חדש.<br /><br />במסגרת הפרויקט מתארגנות פעולות לטובת הצעירים הללו, מתוך אמונה שכאשר הצעירים שמחלימים ממחלת הסרטן, יתמודדו עם אתגרים יום יומיים, הם יצליחו להשתלב חזרה בקהילה ולהתגבר על חששות ופחדים שמלווים אותם בעקבות המחלה.<br /><br />בין ייתר הפעילות, "יוצאים לחיים" מארגנת פעם בחודשיים טיולי ג'יפים ברחבי הארץ.<br />בסוף השבוע האחרון הצטרפתי לטיול ג'יפים של "יוצרים לחיים".<br /><br />זו הייתה עבורי חוויה מעצימה, מלמדת ומופלאה.<br />הכרתי חבר'ה צעירים, מרתקים, שהצליחו להתמודד עם אחת מהמחלות הקשות, ומתחילים חיים חדשים.<br /><br />הטיול הזה אופיין במשהו אחר, שונה, שדי קשה לי לתאר במילים.<br />נושאי השיחה במהלך הטיול היו לכאורה שגרתיים, באיזה ג'יפ נוסעים, מה אוכלים, מתי יש הפסקות, איפה ישנים, אתם יודעים, נושאים שגרתיים שמדברים עליהם בכל טיול.<br />אבל בין השורות, אפשר היה לשמוע את השיחות האמיתיות: איך עברו עליהם טיפולי ההקרנות, איזה צוות או בית חולים טוב יותר, שיחות על סוגי תרופות שהם לוקחים וכיוצא בזה.<br />הייחודיות בטיולים הללו היא בכך שזה כנראה המקום היחידי שבו החברה הללו יכולים לדבר בפתיחות ובגלוי על מה שעבר עליהם, מבלי לחשוש מתגובות של רחמים, בורות או צער (תגובות שרובינו נוטים להגיב כלפי משהו שאנחנו לא באמת מבינים אותו).<br /><br />במהלך כל הטיול הייתה אווירת ליכוד ו"ביחד" של הקבוצה.<br />למרות שלא כולם הכירו אחד את השני, בכל זאת, הייתה אווירה של סובלנות, פתיחות, הכרת כבוד אחד לשני, והבנה הדדית.<br /><br />הוקסמתי מהצוות, שפעל לכל אורך הטיול כצוות מלוכד ומגובש, שמאמין במה שהוא עושה ומאמין בתרומה האדירה של הפעילות שלו למען החבר'ה הצעירים.<br />למיטב הבנתי, כל חברי הצוות מתנדבים ותורמים מזמנם, כספם ומרצם. אנשים נפלאים, שכל רצונם הוא לחזק את החבר'ה הצעירים ולתת להם את התחושה שהם מסוגלים ויכולים להצליח למרות החוויה הקשה שהם עברו, ושהם יכולים להתקדם, להתפתח ולהמשיך בחיים.<br /><br />אני שמח מאוד על ההזדמנות שניתנה לי להכיר את הקבוצה הייחודית הזו, ולחוות יחד איתם חוויה יוצאת דופן של נתינה ללא פשרות.<br /><br />לי אישית, נופצו במהלך הטיול הבנות שגויות על מחלת הסרטן, האמנתי שאפגוש באנשים שנראים חולים, עם קרחות, שבקושי יכולים לזוז.<br />לתדהמתי פגשתי אנשים שנראים בריאים לחלוטין, עם שיער מדהים (ואפילו ראסטות), קופצים, סוחבים, עוזרים, צוחקים, בעלי שאיפות. שזופים, מחייכים, מספרים בדיחות, בקיצור, צעירים שפורצים לחיים.<br />אם מישהו היה מסתכל על הקבוצה הזו מהצד, הוא לא יכול היה לנחש שמדובר בקבוצה, עם ייחודיות שונה. כלפי חוץ, הצעירים נראים, מתפקדים, פועלים ומתנהגים כמו כל צעיר בריא אחר.<br /><div></div><div>לפני ההצטרפות לטיול היו לי חששות, מה אראה ומה אפגוש.</div><div>עכשיו, בדיעבד, אני מבין עד כמה אני בור בכל מה שקשור למחלת הסרטן (ואולי זה טוב). </div><div></div><div></div><div>ולסיום שתי בקשות:</div><ol style="text-align: right;"><li>אני יודע ש"יוצאים לחיים" מחפשת מתנדבים עם רכבי 4X4, אז אם אתם מעוניינים להצטרף או לרתום את הרכב שלכם פעם בחודש וחצי לטובת "יוצאים לחיים", מצ"ב מספר טלפון: דברו עם איילת או אמיר, הם כבר יסבירו לכם על מה מדובר. <br />אמיר: 054-6868030<br />איילת: 052-2568178</li><li>ובקשה נוספת:<br />בדרך חזרה מהצפון, ישבתי ברכב עם בחורה מדהימה שסיפרה לי שלאחר שיצאה מבית החולים והבריאה, חיפשה עבודה במשך כמה חודשים.<br />בכל פעם שהגיעה לראיון עבודה וסיפרה שהיא מחלימה ממחלת הסרטן, המראיינים נרתעו ו"קיפלו זנב".<br />היא הרגישה כל כך מתוסכלת מכך שהיא לא מצליחה להעביר את המסר שמחלת הסרטן לא מדבקת, ושהיא מסוגלת לעשות כל עבודה שתידרש ממנה.<br /><br />למדתי להכיר מעט את החבר'ה שהצטרפו לטיול ואני יכול להבטיח לכם שהם מה"חומר" שכולנו מחפשים כעובדים במקומות עבודה. אינטליגנטים, חרוצים, יזמים, ובעלי שאיפות להצליח.<br /><br />לדעתי, האתגר שהם עברו לנצח את מחלת הסרטן, הוא אתגר קשה בהרבה מרוב האתגרים שאנחנו חווים במהלך עבודתנו.<br /><br />חברים- אני פונה אליכם בפניה אישית, אל תפסלו מועמדים רק משום שאתם לא מבינים מה עבר עליהם.<br />מחלת הסרטן לא מדבקת, ומי שמחלים ממנה מסוגל לבצע כל פעילות שכלית שתבקשו ממנו.<br /><br /><strong>אז בפעם הבאה שמגיע אליכם מועמד שמחלים ממחלת הסרטן- בדקו את הכישורים שלו, ואל תתנו לפחדים שלכם להוביל אתכם להחלטות שגויות.</strong></li></ol><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>ומילה אחרונה, קיבלתי השבוע מייל ממישהי (לא מציין את שמה כי לא קיבלתי אישור ממנה) ובו היא כותבת לי את הדברים הבאים:</div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>יהי רצון ותזכה תמיד להיות מהנותנים!!!<br /></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div><u>הסוד הגדול ביותר לאושר, הוא נתינה מכל הלב.</u><br /><br /></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div><strong>אני מאחל לכולכם, שתמיד תמיד, תזכו להיות מהנותנים, ומכל הלב.</strong><br /><br /></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>פגשתי בטיול הזה אנשים מדהימים שיודעים לתת, מכל הלב, ומאושרים מכך עד הגג (אחד מהמתנדבים סיפר לקבוצה שהטיול הטעין אלצו "מצברים" לחודשיים)</div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>הנתינה- ממלאת את הנותן יותר מאשר את המקבל!<br /><br /></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>בהצלחה לכולנו</div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>רק בריאות!</div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div>אילן.</div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-806747412441661347?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-89713076648501939152010-09-20T19:11:00.001+02:002010-09-21T06:34:49.846+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: center;"><u>מה הקשר בין ניהול ישיבות בארגון פיננסי גדול, לבין שינוי העולם, האימא תרזה ותשלום ארנונה.</u></div><div style="text-align: center;"><u>ואיך כל זה יוביל להצלחה שלכם?</u></div><br /><div></div>השבוע העברתי קורס לניהול מטריציוני באחד מהארגונים הפיננסיים הגדולים במדינה (לא מציין את שמו כי לא קיבלתי אישור).<br /><br /><div></div>אחד הנושאים שדיברנו עליו היה כיצד לנהל ישיבות.<br />הטענה העיקרית של חברי הקבוצה הייתה שאי אפשר בארגון להתחיל ישיבה בזמן משום שכולם מאחרים אליה, וזה הפך להיות נורמה ארגונית לאחר לישיבות.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /><div></div></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TJRw9EKu79I/AAAAAAAAANo/eV8fJkL3e8U/s1600/meeting+rool.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="160" qx="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TJRw9EKu79I/AAAAAAAAANo/eV8fJkL3e8U/s200/meeting+rool.jpg" width="200" /></a></div>21 איש היו בקבוצה, וכולם טענו שזו נורמה ארגונית ושאי אפשר להתחמק ממנה<br />רק בחורה אחת, קמה ואמרה שהיא לא מאחרת לישיבות!<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">שאלו אותה איך היא מצליחה לעשות את זה לאור הנורמה הארגונית השלטת "לאחר לישיבות" והיא ענתה בפשטות: "אני לוקחת אחריות אישית על עצמי, ודואגת לצאת בזמן בכדי להגיע בזמן".</div>משפט כ"כ אמיתי, פשוט וכן, שאומר כל הרבה על עצמנו.<br /><br /><div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">כמובן שהרבה מהנוכחים לא הסכימו איתה, אבל האמת שלדעתי&nbsp;היא היחידה שבאמת הפנימה את התובנה של אחריות אישית.</div><br /><div></div>ישנו סיפור נחמד שבו שואלים איש זקן וחכם, אם הוא מתחרט על משהו שעשה במהלך חייו.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">והאיש עונה: "כל חיי ניסיתי לשנות את העולם, ולגרום לכך שהעולם יהיה טוב יותר, היום אני יודע שבמקום לנסות ולשנות את עולם, הייתי צריך קודם כל לשנות את עצמי, ואז משפחתי הייתה רואה את השינויים שחלו בי ומושפעת מכך, ואז החברים שלנו היו מושפעים מכך, ואז עירי וארצי היו מושפעות מכך, ורק בסוף, אולי גם העולם היה טיפה משתנה"</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /><div></div></div>התובנה היא שבכדי לגרום לאחרים להשתנות, אנחנו צריכים בעצם לשנות את עצמנו.<br /><br /><div></div>אימא תרזה אמרה פעם שמעט מאוד אנשים עושים מעשים גדולים לשינוי העולם, אבל כולנו יכולים לעשות מעשים קטנים לשנות את עצמנו, וכך העולם יעבור שינוי אחד גדול.<br /><br /><div></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TJRxkxGJIGI/AAAAAAAAANw/uZ_tN96A9AY/s1600/The+8+Hbit.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" qx="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TJRxkxGJIGI/AAAAAAAAANw/uZ_tN96A9AY/s200/The+8+Hbit.jpg" width="130" /></a></div>ממש בימים אלו אני קורא את הספר "ההרגל השמיני" של סטיבן קוביי (באנגלית הוא נקרא The 8th Habit -אני לא יודע אם הוא תורגם כבר לעברית).<br />בפרק הרביעי ד"ר קוביי מדבר על היכולת שלנו לבחור. <br />כולנו נולדנו למציאות שלא אנחנו בחרנו. אנחנו נולדים להורים ולמשפחה ש"נבחרה" בשבילנו, למצב כלכלי נתון, לתרבות שנגדל בה וכיוצא בכך. אבל לכולנו יש את האפשרות לבחור כיצד להגיב לסיטואציה שנקלענו אליה.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ד"ר קובי מדבר על היכולת לבחור בין הגירוי לתגובה שלנו.</div><br /><div></div>ישנו מודל מדהים (שאם הייתי יודע מי פיתח אותו הייתי נותן לו קרדיט על כך) שנקרא מודל אפ"רת.<br />זהו מודל שמתאר כיצד התוצאות של המעשים שלנו מושפעות מהרגש שלנו:<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">המודל הוא למעשה קיצור של המילים הבאות:</div>א- אירוע<br />פ-פרשנות (כיצד אנחנו מפרשים את האירוע)<br />ר-רגש- מה הרגש שנוצר אצלנו בעקבות האירוע<br />ת=תגובה- מהי התגובה שלנו לאירוע בעקבות הרגש שנוצר אצלנו<br /><br /><div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ואני מוסיף גם ת נוספת: ת=תוצאה - מה הוצאה שאנחנו מקבלים בעקבות התגובה שלנו לאירוע.</div><br /><div></div>אם תסתכלו על המודל תוכלו לראות שבעצם התגובה שלנו (ובעקבותיה התוצאה שאנחנו מקבלים) תלויה באופן ישיר לפרשנות שלנו לגבי האירוע שחווינו ולרגש שפיתחנו בעקבות הפרשנות.<br /><br /><div></div>ד"ר קובי אומר - עצרו רגע, לכל אחד מאתנו יש מרווח בין האירוע (או הגירוי) לתגובה שלנו, במרווח הזה אנחנו יכולים לחשוב כיצד להגיב. בעצם, לנסות להבין מה הפרשנות שלנו לגבי אותו אירוע ומה הרגש שנוצר, אם נבין שיתכן והפרשנות שלנו לאירוע לא נכונה, גם הרגש ישתנה ואז גם התגובה.<br /><br /><div></div>דוגמא נפוצה לכך היא חוסר הבנה בתקשורת בין שני אנשים.<br />לדוגמא: מישהו כועס עליכם במהלך ארוחת חג לפני כל המשפחה.<br />אתם נפגעים ומחליטים יותר לא לדבר עם אותו אדם לעולם.<br />ואז מתחיל קרע בניכם לבינו, ולאחר 10 שנים אף אחד לא זוכר על מה הייתה המריבה, אבל כולם יודעים שאתם לא מדברים בניכם (מקרה אמיתי שקרה לאחד הלקוחות שלי עם אחיו).<br />אבל, מה היה קורה אם הייתם שואלים את מי שכועס עליכם מה הסיבה לכעס. ואז הייתם מבינים שהוא התפרץ עליכם פשוט משום שהייתם במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, אבל למעשה הוא כועס כי יש לו בעיות פיננסיות בעסק שלו, הוא נקלע לחובות, והוא לא ישן בלילות, לכם אין שום קשר לכך, הוא סתם התפרץ עליכם בטעות, ואם הייתם נותנים לו את הצ'אנס, הוא גם היה מתנצל אחר כך.<br />אבל אתם הגבתם מיידית בהתקפה חזרה, צעקתם עליו, והחלטתם לנתק את הקשר.<br />וכך איבדתם 10 שנים של קשר עם אחיכם.<br />לא חבל?<br />אני בטוח שעכשיו כולכם חושבים לעצמכם -נו באמת, מה זו הדוגמא הטיפשית הזו, ברי ברור שנשאל אותו למה אות עצבני, אז אני שואל אתכם (ואף אחד לא שומע את התשובה שתגידו לי), בזמן אמת, כשמישהו כועס ומתפרץ עליכם, כמה באמת יש לכם את הסבלנות לעצור ולבדוק מה הסיבה להתפרצות הזו? הרי לכולנו קופץ הפיוז' ברגע הקריטי- נכון?!<br /><br /><div></div>כולנו יכולים לקבל החלטה איך להגיב לאירוע או גירוי.<br />הבחירה בידינו.<br />לרוב אנחנו מחליטים על פי פרדיגמות שאנחנו שבויים בהם, או על פי דעות קדומות, או סטארוטיפים.<br />לרוב אגב- כל אילו מתגלים כשגויים, אבל צריך אומץ בכדי להודות בכך.<br /><br /><div></div>אני אישית התנהלתי הרבה מאוד זמן על פי פרדיגמות שגויות. רק בחודשים האחרונים אני בודק לעומק את הפרדיגמות שהייתי שבוי בהם ומגלה שהרבה מהם (שנבעו כתוצאה מחינוך שקיבלתי, מתרבות שגדלתי בה ומאירועים שעברתי בחיי) לא נכונים.<br />ממש בימים אילו (ובפרט סביב יום כיפור) אני בוחן מחדש (בעזרת המשפחה, חברים, וגם בעזרת יועץ חיצוני) את הפרדיגמות שלי ומנסה לבנות לעצמי פרדיגמות חדשות שמתאימות לי יותר.<br />התוצאה היא שיכולת ההחלטה שלי משתפרת בין הגירוי לתגובה, והתוצאות הרבה יותר טובות.<br /><br /><div></div>אירוע- פרשנות- רגש-תגבוה-תוצאה<br /><br /><div></div>רוצים שהתוצאה תהיה טובה יותר- בדקו את הפרשנות שלכם לאירוע ואת הרגש שנבע מכך, מאוד יתכן שהפרשנות שלכם מוטעית בגלל פרדיגמות או נסיון העבר.<br /><br /><div></div>ראיתי השבוע סרט על ילדה שגרה בשכונת מצוקה בארה"ב, שכל רצונה היה להצליח ולזכות במבחן איות ארצי (זה מבחן שבו המשתתפים צריכים לאיית נכונה מילים באנגלית).<br /><br /><div></div>הפחד שלה היה להכשל, ואז המאמן שלה אמר לה את המשפט הבא:<br />"אנחנו לא פוחדים מכישלון, אנחנו פוחדים מהצלחה, אנחנו כל כך לא מאמינים שמגיע לנו להצליח, עד כדי כך שאנחנו לא שואפים להצליח, אלא שואפים לא&nbsp;להיכשל" (שני דברים שונים לגמרי-תחשבו על זה!).<br /><br /><div></div>חברים, לכולנו יש היכולת והזכות להצליח.<br />השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: <br />האם אנחנו באמת מאמינים שיש לנו את החופש לבחור להצליח?<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://libertyskillcenter.com/App_Themes%5CLSCTheme%5CImages%5CHappySad.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="100" qx="true" src="http://libertyskillcenter.com/App_Themes%5CLSCTheme%5CImages%5CHappySad.JPG" width="200" /></a>&nbsp;</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">עבודה, ילדים, בית, משכנתה, חובות, מיסים, ארנונה, </div>האם אנחנו באמת יכולים לבחור מה תהיה התגובה שלנו לגירוי/אירוע?<br />האם באמת יש לנו את החופש לבחור???<br /><br /><div></div>מה התשובה שלכם על השאלה הזו? <br />&nbsp; <br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לפני שאתם עונים על השאלה הזו, צפו בסרט מדהים שצרפתי לבלוג:<br />הסרטון מתאר סיפור אמיתי על אבא ובן שהחליטו להתחרות באחת התחרויות הקשות ביותר בעולם, תחרות "איש הברזל". </div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">זו תחרות שבה צריך לשחות כ- 3.8 ק"מ, מיד אחר כך לרכב עם אופניים עוד כ- 180 ק"מ ולבסוף לרוץ עוד 42 ק"מ. </div>רובנו לא היינו מצליחים לסיים עשירית מהתחרות הזו, אבל הם הצליחו! <br /><br />מה שמיוחד בסיפור הזה הוא בכך שהבן (שהיום הוא כבר אדם מבוגר) משותק בכל גופו. <br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">כך שהאבא צריך לסחוב אותו איתו בכל מהלך המירוץ המתיש הזה. </div>הסרטון מראה כיצד האבא עושה זאת. <br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">שימו לב בסוף הסרטון לכתובית, את הכתובית הזו כתב האבא, לא הבן! </div>אחרי שצפיתם בסרטון, אשמח לקבל מכם תשובה לשאלה: <br /><ul style="text-align: right;"><li>האם אנחנו באמת יכולים לבחור מה תהיה התגובה שלנו לגירוי/אירוע? </li><li>האם באמת יש לנו את החופש לבחור???</li></ul><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">הנה הסרטון:</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><object height="385" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/sdA3Equ1I3s?fs=1&amp;hl=he_IL"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/sdA3Equ1I3s?fs=1&amp;hl=he_IL" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object></div>(אם הסרטון לא עובד, לחצו על הלינק הבא: <a href="http://www.youtube.com/watch?v=sdA3Equ1I3s">http://www.youtube.com/watch?v=sdA3Equ1I3s</a><br /><br />עכשיו, אחרי שצפיתם בסרטון, אשמח לשמוע את דעתכם:<br /><ul style="text-align: right;"><li>האם אנחנו באמת יכולים לבחור מה תהיה התגובה שלנו לגירוי/אירוע?&nbsp;&nbsp;</li><li>האם באמת יש לנו את החופש לבחור???&nbsp;</li><li>ואם כן, איך אתם מיישמים את החופש לבחור בחייכם ועד כמה הוא מוביל אתכם לתוצאות שאתם רוצים לקבל?<br />(ענו על כך בתיבת התגובות)&nbsp;</li></ul><div></div>שבוע נפלא !<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">אילן.&nbsp;</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-8971307664850193915?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-67846468720236198692010-09-04T18:48:00.005+03:002010-09-04T19:11:02.170+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שלום חברים.<br /><br />ראש השנה מתקרב, ואחד הדברים שרובנו עושים בתקופה הזו זה חשבון נפש קטן מה השגנו ומה לא הצלחנו להגשים.<br /><br />בחשבון הנפש הזה שאנחנו עושים, אנחנו למעשה שואלים את עצמנו, האם אנחנו מאושרים?<br /><br />בתקפוה האחרונה&nbsp; אני לומד את נושא האושר. קראתי מחקרים בנושא, למדתי מה המשמעות של "אושר" וניסיתי להבין איך ניתן ליישם זאת על החיים שלי.<br /><br />הנושא רחב מאוד, ואין כאן תשובה אחת ברורה.<br /><div></div>אבל בהחלט יש כמה נקודות מעניינות שרוב החוקרים מסכימים עליהם:<br /><ul><li><u>עושר (כסף) לא מוביל לאושר.</u><br />מחקרים רבים מוכיחים שאנשים עשירים לא בהכרח מאושרים.<br />אחד המחקרים המעניינים בדק קבוצה של אנשים שזכו בלוטו לעומת קבוצה של קטועי רגליים, ובדק מה מידת האושר של כל קבוצה.<br />התברר שלא היה הבדל במידת האושר בין שתי הקבוצות.</li><li><u>אושר לא נקבע ע"פ הגדרת מעמדות</u>.<br />אתם יכולים להיות במישרה בכירה מאוד, ועדיין להיות אומללים.</li><li><u>אושר גם לא בהכרח מושפע מהגשמת חלומות.</u>הרבה אנשים מגשימים חלום ויוצאים לטיול לחו"ל למשל, ואומללים בטיול עצמו, או קונים בית גדול ויפה, ומהר מאוד מוצאים את עצמם אומללים למרות הבית היפה שלהם.</li></ul><div></div><div></div><div><u>אז מה כן משפיע על אושר: הדברים הקטנים שאנחנו מפספסים:</u></div><ol style="text-align: right;"><li>לחיות על פי הערכים שאנחנו מאמינים בהם</li><li>להשיג מטרות שמשפיעות על חיינו לטובה (הרזיה, בריאות, ספורט, חברים, לימודים...)</li><li>ללמוד להגיד "לא" כצריך ולהרגיש טוב עם עצמנו אחר כך.</li><li>לתרום, להתנדב ולתת לאחרים.</li><li>והכי חשוב: להגשים את עצמנו. בדרכים פשוטות שמשתלבות במהלך היום יום שלנו.</li></ol><div></div><div>לא צריך לזכות בפרס נובל בכדי להיות מאושרים.</div><br />צריך רק לזהות מה הם הערכים שלנו, לחיות על פיהם, ולהבין איך נגשים את עצמנו ולעשות זאת.<br /><br />אני רוצה להפנות אתכם להרצאה מעניינת מאוד, על אושר.<br />הרצאה של פרופ' אורן קפלן על הקשר בין אושר לעושר<br /><br />הלינק להרצאה: <br /><span style="font-size: small;"><a href="http://www.youtube.com/user/freud480#p/a/u/2/JeWd9dk-0_U" target="_blank">http://www.youtube.com/user/freud480#p/a/u/2/JeWd9dk-0_U</a></span><br /><br /><u>גלגל החיים</u><br />מלבד זאת, להלן כלי שאני משתשמש בו כל שנה, ובעזרתו אני בודק מה מצבי&nbsp;ביחס לשנה הקודמת.<br />הכלי נקרא "גלגל החיים" והוא מאפשר לנו לבדוק מה חסר לנו בחיים (זו בדיקה כללית בלבד).<br /><br />בתמונה למטה תוכלו לראות את "גלגל החיים".<br />לחצו לחצן ימני על התמונה, ובחרו באופציה "שמרו תמונה כ.", שמרו אותה אצלכם במחשב ואחר כך הדפיסו אותה.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TIJiWLKUkCI/AAAAAAAAANY/4dhfXLzGSD8/s1600/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C+%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D.bmp" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="640" ox="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TIJiWLKUkCI/AAAAAAAAANY/4dhfXLzGSD8/s640/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C+%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D.bmp" width="528" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><u>איך משתמשים בגלגל החיים:</u></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">מה שאתם צריכים לעשות הוא לעבור פלח פלח, ולסמן בכל פלח מה מצבכם הנוכחי על הסקאלה בין אפס לעשר.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">לדוגמא: נאמר שאני מעוניין ללמוד, אבל אין לי זמן ללמוד כי אני עוסק כל הזמן בעבודה. אז בציר של "צמיחה אישית" אני ארשום למשל 4.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">לעומת זאת בפלח של "בריאות" ארשום 8, משום שאני עושה ספורט ושומר על הבריאות שלי.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">בצורה כזו, עברו על כל פלחים, וסמנו בכל ציר את מיקומכם נכון לעכשיו, לעומת מה שהייתם רוצים להשיג.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">אחר כך חברו את כל הנקודות יחד וקיבלתם גרף שמראה מה הם התחומים שאתם רוצים לשפר לעומת התחומים שכבר השגתם בהם את מה שרציתם.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">הנה דוגמא:</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">&nbsp;<a href="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TIJmDeTiyLI/AAAAAAAAANg/SaZtP1jlMEg/s1600/%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%9C+%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="640" ox="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TIJmDeTiyLI/AAAAAAAAANg/SaZtP1jlMEg/s640/%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%9C+%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90.gif" width="622" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div>מה שנשאר לכם לעשות עכשיו, אחרי שמצאתם מה הם התחומים שאתם רוצים לשפר השנה, זה להחליט מה המטרות והיעדים שלהם, ולהתחיל בשינוי.<br />בצעו כל שנה שני שינויים מקסימום, אל תנסו לבצע יותר משני שינויים בשנה!<br /><br />רוצים להזכר איך לייישם את השינויים בחיינו? חזרו למאמר <br /><span style="font-size: small;"><a href="http://ilr300167.blogspot.com/2010/08/blog-post_18.html" target="_blank">איך הגשמתי חלום בעזרת כלים פשוטים של ניהול</a></span><br /><br />אשמח לשמוע מכם ב"תגובות" למטה האם "גלגל החיים" עזר לכם.<br /><br /><strong><u>שתהיה לכולכם ולמשפחתכם שנה טובה, פוריה ומאושרת!</u></strong><br /><br />אילן רני.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-6784646872023619869?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-21512407949937092612010-09-03T13:26:00.001+03:002010-09-03T13:33:16.731+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שלום לכם,,<br /><br />אני רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי בשבוע האחרון בעקבות הפניה שלי אליכם למצוא מקומות להתנדב בהם.<br /><br />ראשית- אני רוצה להודות לכל מי ששלח אלי מיילים וענה לבקשה שלי.<br /><br />תודה רבה לכל אחד ואחד מכם!!<br /><br />הוצפתי בפניות, קיבלתי עשרות פניות (54 פניות) ובקשות להגיע ולהתנדב. <br /><br />נדהמתי לגלות כמה עמותות וארגונים ללא מטרות רווח קיימים בארץ.<br /><br />קיבלתי פניות ממגוון רחב של גופים, בניהם גם בתי ספר (לבוא לעזור להם בניהול), מועדונים לקשישים, אגודות שמטפלות באנשים חולים ועוד המון גופים.<br /><br /><u>החלטתי להציג בפניכם חלק מהגופים&nbsp;שהמליצו לי עליהם או שפנו אלי, לטובת אלו שגם מעוניינים להתנדב ומחפשים היכן.</u><br /><br />אז, הנה רשימת הגופים והעמותות שאפשר להתנדב בהם (כמובן, רשימה חלקית, אלו רק הגופים שאני הופנתי אליהם):<br /><a name='more'></a><br />כתבתי את תיאור הפעילות של העמותות על פי הבנתי, אני מתנצל אם טעיתי בהגדרות.<br />ועוד משהו-&nbsp; אם שכחתי מישהו, אני מתנצל, מרוב פניות יתכן שאחד או שניים הושמטו ללא כוונה.<br /><br /><table align="center" border="3" cellpadding="2" style="height: 542px; width: 600px;"><tbody><tr><td><br /><div align="center"><span style="font-size: small;"><strong><u>שם העמותה</u></strong></span></div></td><td><br /><div align="center"><span style="font-size: small;"><u>סוג <strong>פעילות</strong></u></span></div></td><td><br /><div align="center"><span style="font-size: small;"><strong><u>אתר</u></strong></span></div></td></tr><tr><td style="width: 130px;" valign="top"><span style="font-size: small;">יוצאים לחיים</span></td><td style="width: 190px;" valign="top"><span style="font-size: small;">קבוצת תמיכה לבני עשרים/שלושים שמחלימים ממחלת הסרטן</span></td><td style="width: 100px;" valign="top"><a href="http://www.cancer.org.il/template/default.asp?maincat=28"><span style="font-size: small;">http://www.cancer.org.il/template/default.asp?maincat=28</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">מגן דוד אדום</span></td><td style="width: 150px;" valign="top"><span style="font-size: small;">עזרה רפואית והצלה</span></td><td><a href="http://www.mda.org.il/mda/default.asp"><span style="font-size: small;">http://www.mda.org.il/mda/default.asp</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">בתי ספר</span></td><td style="width: 100px;" valign="top"><span style="font-size: small;">קיבלתי כמה פניות מבתי ספר, חלקם בתי ספר רגילים וחלקם בתי ספר המיועדים לנוער המצוקה או ילדים חריגים.</span></td><td><span style="font-size: small;">מאחר ולא קיבלתי אישור מבתי הספר, <br />לא מפרסם את השמות והכתובות שלהם.</span></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">חברה טובה</span></td><td><span style="font-size: small;">אתר המאגד מגוון פעיוליות התנדבות שאפשר להתנדב בכל הארץ</span></td><td><a href="http://www.hevratova.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.hevratova.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">אקי"ם</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה לסיוע לילדים עם פיגור שכלי</span></td><td><a href="http://www.akim.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.akim.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">בריכה טיפולית</span></td><td><span style="font-size: small;">התבקשתי להגיש עזרה ניהולית</span></td><td><span style="font-size: small;">לא קיבלתי אישור ולכן לא מפרסם פרטים מלאים</span></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;עמותת פעמונים</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;עמותה המייעצת למשפחות כיצד לצאת מהמינוס</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://paamonim3.royal-g.net/"><span style="font-size: small;">http://paamonim3.royal-g.net/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;אופק לילדינו</span></td><td><span style="font-size: small;">ארגון ארצי להורים לילדים בעלי ליקויי ראיה</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://www.ofek-liyladenu.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.ofek-liyladenu.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;אנשים באדום</span></td><td><span style="font-size: small;">ארגון הנלחם בתאונות הדרכים</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://www.anashimbeadom.org/"><span style="font-size: small;">http://www.anashimbeadom.org/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">עולים ביחד</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המקדמת בני נויער מהעדה האתיופית במקומות עבודה ראליים</span></td><td><a href="http://www.olim-beyahad.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.olim-beyahad.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;חוות השומר- צהל</span></td><td><span style="font-size: small;">בסיס טירונים לאוכלוסיות מיוחדות</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8"><span style="font-size: small;">http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;עמותת על"מ</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המטפלת בנוער בסיכון</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://elem.org.il/lm/"><span style="font-size: small;">http://elem.org.il/lm/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">תל"מ</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המסייעת לצעירים מהקהילה האתיופית לאחר שירות צבאי</span></td><td><a href="http://www.iaej.co.il/newsite/content.asp?PageId=940"><span style="font-size: small;">http://www.iaej.co.il/newsite/content.asp?PageId=940</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">עמותת ידיד</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המסייעת למשפחות מהשכבות הנחשלות בישראל</span></td><td><a href="http://www.yedid.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.yedid.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">עמותת בעצמי</span></td><td><span style="font-size: small;">מסייעת לצאת ממעגל האבטלה</span></td><td><a href="http://www.be-atzmi.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.be-atzmi.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">תכנית מיכאל</span></td><td><span style="font-size: small;">שיטת למידה למיצוי הפפוטנציאל האישי</span></td><td><a href="http://www.michael.org.il/index.html"><span style="font-size: small;">http://www.michael.org.il/index.html</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">ארגון רורטי</span></td><td><span style="font-size: small;">ארגון המסייע במגוון נושאים</span></td><td><span style="font-size: small;"><a href="http://www.rotary.org.il/">http://www.rotary.org.il/</a></span></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">ארגון טל חיים</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המסייעת למשפחות נזקקות</span></td><td><br /><table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" dir="rtl" style="border-collapse: collapse; width: 261px;"><colgroup><col style="mso-width-alt: 9545; mso-width-source: userset; width: 196pt;" width="261"></col></colgroup><tbody><tr height="17" style="height: 12.75pt;"><td align="left" dir="ltr" height="17" style="background-color: transparent; border-bottom: #ece9d8; border-left: #ece9d8; border-right: #ece9d8; border-top: #ece9d8; height: 12.75pt; width: 196pt;" width="261"><span style="font-family: Arial; font-size: small;"><a href="http://www.tal-chaim.org.il/">http://www.tal-chaim.org.il/</a></span></td></tr></tbody></table></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">לקט (משולחן לשולחן</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה האוספת מזון ומחלקת לנזקקים</span></td><td><a href="http://www.leket.org/"><span style="font-size: small;">http://www.leket.org/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;יוניסטרים</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה שמקדמת צעירים למנהיגות</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://www.unistream.co.il/"><span style="font-size: small;">http://www.unistream.co.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;אור ירוק- משטרת התנועה</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה לשינוי תרבות הנהיגה בישראל</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://www.oryarok.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.oryarok.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">יזמים צעירים</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המתפחת יזמות בקרב צעירים</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><a href="http://www.yazamim.org.il/"><span style="font-size: small;">http://www.yazamim.org.il/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">חינוך פלסגות</span></td><td><span style="font-size: small;">שוויון במערכת החיוך בארץ</span></td><td><a href="http://www.college4all.org/default.aspx?PID=21"><span style="font-size: small;">http://www.college4all.org/default.aspx?PID=21</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">אתגרים</span></td><td><span style="font-size: small;">עמותה המאפשרת לבעלי מגבלות פיזיות חושיות ונפשיות להגביר את בטחונם האישי בעזרת פעילות ספורטיבית בטבע</span></td><td><a href="http://www.etgarim.org/"><span style="font-size: small;">http://www.etgarim.org/</span></a></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">בתי כלא</span></td><td><span style="font-size: small;">הרצאות וקורסים לאסירים</span></td><td></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;פורום משפחות שכולות</span></td><td><span style="font-size: small;">פורום המסייע למשפחות שכולות&nbsp;</span></td><td></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">אגון הצלה -יו"ש</span></td><td><span style="font-size: small;">לא הצלחתי לברר</span></td><td><span style="font-size: small;">לא יודע</span></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;לאמץ גדוד בצהל</span></td><td></td><td></td></tr><tr><td><span style="font-size: small;">&nbsp;לכתוב בפורום ניהול למנהלי בתי ספר</span></td><td><span style="font-size: small;">&nbsp;לא קיבלתי אישור, לכן לא מפרסם פרטים מלאים</span></td><td></td></tr></tbody></table><br /><div>אני יודע שיש עוד המון עמותות וארגונים.</div><div>ציינתי כאן רק את אלו שפנו אלי או שהמליצו לי עליהם.</div><div></div><div><u>מה השלב הבא שלי:</u></div><div>כרגע אני בבחירת העמותות שנראות לי הכי מתאימות בשבילי וביצירת קשר ראשוני איתם.</div><div>אעדכן אתכם לאחר שהדברים יסגרו</div><div></div><div>בכל מקרה, מכוונים אותי שלושה קריטריונים לבחירת העמותות:</div><ol><li>פעילות ללא כוונת רווח</li><li>עמותות שמלמדות לדוג ולא שנותנות דג, כלומר, אני מעוניין להצטרף לעמותות שמלמדות דרך לשינוי, ולא שנותנות פתרון רגעי אבל לא ממש מטפלות בגורמי הבעיה.</li><li>חשוב לי לייצר שמחה ואופטימיות.</li></ol>אז, חברים, שוב תודה רבה על כל הפניות שלכם, וכל הדברים הטובים שכתבתם לי, גרמתם לי להסמיק מרוב מחמאות.<br /><br />שנה טובה,<br /><br />אילן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-2151240794993709261?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-79900954574777372552010-08-29T19:07:00.004+03:002010-08-29T20:38:50.896+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שלום,<br /><br />אני מעוניין להתנדב!<br /><br />אני מחפש רעיונות או הפניות לגופים/עמותות/פעילויות שבהם אוכל להתנדב.<br /><br />תחומי ההתמחות שלי הן ניהול ומנהיגות וניהול פרויקטים, ואשמח לקיים פעילויות התנדבותיות בתחומים אלו (הרצאות וסדנאות).<br /><br />או כל רעיון אחר שיש לכם<br /><br />כל רעיון או הפניה שלכם אלי יתקבלו בברכה.<br /><br />שתי מגבלות:<br /><br />1. אני גר בעמק חפר ולכן חשוב שהפעילויות יהיו באזור (בין חדרה לרמת השרון)<br /><br />2. אני לא אתנדב בגופים עסקיים שהוקמו למטרות רווח -לצורך כך יש את הפעילות העסקית שלנו "רניהול".<br /><br />חוץ מזה הכל פתוח.<br /><br />מראש אני רוצה להודות לכל מי שיפנה אותי לאיש קשר מתאים שאוכל דרכו לקיים את הפעילות ההתנדבותית שלי.<br /><br />אז, אם את מכירים גופים שלדעתכם אוכל להתנדב בהם,&nbsp;בבקשה&nbsp;רשמו&nbsp;מעט פרטים על&nbsp;הפעילות הזו ואם אפשר גם פרטים של איש קשר שאוכל לפנות אליו בתיבת ה"תגובות" למטה.<br /><br />מתוך ההצעות שאקבל אבחר את אלו שהכי מתאימות לי.<br /><br />תודה מראש!<br /><br />שנה טובה.<br /><br />אילן רני.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-7990095457477737255?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com15tag:blogger.com,1999:blog-7377526403032457220.post-32433325489033555812010-08-18T20:39:00.008+03:002010-08-29T20:39:58.805+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שלום לכם,<br /><ul style="text-align: right;"><li>כמה פעמים קמתם בבוקר, הסתכלתם במראה ואמרתם לעצמכם "זהו, היום אני נרשם לחדר כושר וחוזר לכושר"?</li><li>האם ניסיתם פעם לעשות דיאטה ונשברתם?</li><li>כמה פעמים הבטחתם לעצמכם משהו ולאחר שעה שכחתם את ההבטחה הזו וחזרתם לחיים השגרתיים?</li><li>אם הייתם מקבלים שקל על כל הבטחה כזו שהבטחתם לעצמכם ושלא הצלחתם להגשים (דיאטה, לחזור לכושר, להיות יותר עם האישה והילדים, לטוס לחול...) , נכון שכבר הייתם מסודרים פיננסית?!&nbsp;</li></ul>הפעם אני רוצה לשתף אתכם בהגשמת חלום או צורך שהיה לי, מסוג ההבטחות שיכולתי גם אני לשכוח ממנה אחרי שעה, ובכל זאת, הצלחתי להגשים&nbsp;ולממש אותה, ולהשיג&nbsp;בדיוק את מה שרציתי (בעצם הרבה יותר מכך).<br /><br />למעשה הצלחתי להגשים את ההחלטה הזו בעזרת רוב הכללים שכתבתי בחוברת "10 הסודות של מנהלים מצלחים במיוחד"<br />אני עומד לתאר לכם את כל התהליך שעברתי, כל שלב ושלב, כדי שגם אתם, תוכלו להעתיק ולהצליח.<br />ניסיתי להכניס את המחשבות שעברו לי בראש, גם את הקשיים הפסיכולוגים והפיזיים וגם את התהליך כולו, ופירקתי הכל&nbsp;לשלבים&nbsp;שאני עברתי, &nbsp;הכל כדי שתוכלו לקחת מכאן כמה שיותר טיפים ועצות, ליישם אותם לגבי עצמכם ולהוביל את עצמכם להצלחה שאתם בוחרים לממש.<br /><br />בהתחלה זה ישמע אולי קשה, אבל ככל שתמשיכו לקרוא אני מאמין שתגלו שהדברים לא קשים או מתסכלים כמו שזה נשמע בהתחלה<br />תאמינו לי, עברתי את כל זה, והיום אני במקום אחר.<br />אז, שהיה בהצלחה!<br /><br /><div></div><u><strong>אז על מה</strong> <strong>אני מדבר:</strong></u><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY6rc3MlVI/AAAAAAAAAKg/o6etIbJX2fo/s1600/simpson.bmp" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><strong><img border="0" ox="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY6rc3MlVI/AAAAAAAAAKg/o6etIbJX2fo/s320/simpson.bmp" /></strong></a></div>לפני שנתיים וחצי אורח החיים שלי היה כזה:<br />קם בבוקר, חוטף משהו לאכול (אחרי שצחצחתי שינים ושטפתי פנים), נשיקה חטופה לאישה ולילדים וטס לעבודה.<br />עובד, עובד, עובד,<br />בערך בשבע בערב חוזר הביתה, נשיקה חטופה לאישה ולילדים, טלוויזיה, ולמיטה (רוב הפעמים בכלל נרדמתי מול הטלוויזיה..).<br /><div></div>היה חסר לי משהו בחיים הללו,<br />למרות שמאוד נהנתי מהעבודה, הרגשתי החמצה.<br /><div></div>מנחשים מה היה חסר לי?<br />טוב, אני מדמיין את עצמי שומע אתכם אומרים לי תשובות... והאמת שמה שאתם חושבים שהיה חסר לי, יתכן שבעצם חסר גם לכם...(זה טריק קטן בפסיכולוגיה בגרוש, אם אתם יכולים להגיד למישהו מה חסר לו בחיים, סביר להניח שזה חסר, או היה חסר, גם לכם בחיים...).<br /><div></div>ההחמצה שלי הייתה שלא היה לי זמן לעצמי.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY7MW71OaI/AAAAAAAAAKo/8RrP1DT8ce8/s1600/simpson+sport.bmp" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY7MW71OaI/AAAAAAAAAKo/8RrP1DT8ce8/s320/simpson+sport.bmp" /></a></div>ואז החלטתי שאני מקדיש פעמים בשבוע שעה וחצי לספורט.<br />זו החלטה שקיבלתי כבר הרבה פעמים בעבר, אבל מעולם לא ממש התמדתי בכך<br />הפעם זה היה שונה.<br />הפעם התמדתי והצלחתי בכך <strong>ובגדול</strong>.<br /><div></div>היום, שנתיים וחצי אחרי אותה החלטה, אני שוחה פעמיים בשבוע בקביעות, שיפרתי את הכושר הגופני שלי בצורה מדהימה, רזיתי ב- 8 קילו, אני לא נרדם מול הטלוויזיה, חושב בצורה בהירה וצלולה יותר, ואורך החיים שלי השתפר בצורה נפלאה.<br /><br />ועוד משהו- כבר אין נשיקה חטופה לאישה ולילדים, יש זמן איכות שאני מקדיש לאישה ולילדים.<br />וכל זאת עשיתי בזכות הכללים שכתבתי עליהם לפני מספר חודשים: "10 הסודות של מנהלים מצליחים במיוחד".<br /><div></div>אני רוצה לשתף אתכם בשלבים שעברתי שהובילו אותי להצלחה הזו.<br />אז, אם גם אתם רוצים לעשות שינוי בחיים שלכם (כל שינוי, לאו דווקא השינוי שאני עשיתי), תוכלו לקרוא את כל השלבים שאני עברתי ולקחת מכאן טיפים ודוגמאות איך, למרות כל הלחץ שיש עלינו בחיים שלנו, אפשר לעשות את זה!<br /><div></div>הנה השלבים שעברתי שכל אחד מכם יכול ליישם אותם ולעבור את התהליך שאני עברתי ולהצליח:<br /><br /><div></div><strong><u>1. החלטה! רגע קשה בפני עצמו.</u></strong><br />נשמע לכם שלקבל החלטה זה כל כך פשוט?<br />נראה לנו שאנחנו מקבלים המון החלטות ביום- נכון?<br />אבל האמת שאת רוב ההחלטות שלנו אנחנו מקבלים לגבי דברים קטנים ופשוטים: האם לשתות קפה או תה, האם לבחור בנתיב הימני או השמאלי, איזו חולצה ללבוש....<br />ומה לגבי החלטות גדולות יותר? כמה פעמים ביום אנחנו מקבלים החלטות לגבי דברים משמעותיים שישנו לנו את החיים באמת? מעט מאוד!<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY8FkpFzWI/AAAAAAAAAKw/iVdLCHp3fyA/s1600/imagesCAHHE23D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="135" ox="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY8FkpFzWI/AAAAAAAAAKw/iVdLCHp3fyA/s200/imagesCAHHE23D.jpg" width="200" /></a></div>רוב הזמן אנחנו לא מקבלים החלטות, אלא נמצאים באזור ה"הרהורים".<br />למעשה, רוב הזמן אנחנו מהרהרים לגבי החלטה שהיינו רוצים לקבל. כ- 95% מזמננו אנחנו מהרהרים לגבי החלטות שישנו לנו באמת את החיים. אבל לא ממש מקבלים החלטות.<br />למה? משום שאנחנו חוששים משינוי, מהלא נודע, ממה שיקרה לנו אחרי השינוי והאם נצליח להתמודד איתו.<br />לכן אנו מעדיפים להרהר במקום לקבל החלטה.<br />בכדי לשנות, בכדי להצליח, השלב הראשון והחשוב ביותר הוא לקבל החלטה.<br /><br /><u>איך מקבלים החלטה שתשפיע על החיים שלנו:</u><br />שתי דרכים לקבלת החלטה משמעותית:<br /><ol style="text-align: right;"><li><br /><div style="text-align: justify;">אירוע טראומתי שאנחנו או קרובים אלינו חוו ושהאירוע השפיע עלינו (תאונה, מחלה, פיטורין, גירושין.....), שינוי שנכפה עלינו שלא מרצוננו, ולרוב השינוי מתחיל באירוע שאנחנו מפרשים אותו כאירוע שלילי. בעקבותיו אנחנו מחליטים לעשות שינוי משמעותי בחיינו.</div></li><li><br /><div style="text-align: justify;">החלטה מושכלת שלנו.<br />אנחנו מקבלים החלטה משום שאנחנו מרגישים שזה הכיוון הנכון בשבילנו. ללא קשר לאירוע ספציפי</div></li></ol><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY-XNmdngI/AAAAAAAAALA/wqRZFmXxpQo/s1600/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY-XNmdngI/AAAAAAAAALA/wqRZFmXxpQo/s320/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93.jpg" /></a></div><div style="text-align: right;">אני מאוד ממליץ לכם לא לחכות לשינויים שיכפו עליכם (סעיף 1) אלא לקבל החלטה ולהתקדם איתה (סעיף 2).</div>הפחד משינוי נובע מכך שאנחנו חוששים לאבד את מה שכבר יש לנו, יש משפט ידוע שאומר שמי שאין לו שום דבר, לא מפחד מכלום. והפוך מכך: "מרבה נכסים מרבה דאגות", הדאגות שלנו נובעות ברובן מהצורך לשמור על מה שכבר השגנו.<br />אבל, אם נבין שבעזרת השינוי נשיג דברים נוספים שטובים לנו, הפחד מהשינוי ומהלא מודע יקטן.<br />אני הבנתי שאם אני לא חוזר לכושר ולספורט, אני אפגוש את עצמי בעוד כמה שנים בבית חולים....<br />הבנתי, לקחת לי&nbsp;שלושה חודשים להרהר בכך, ובסוף החלטתי!<br /><br /><div></div><strong><u>2. לבחור לעסוק במה שאנחנו אוהבים או טובים בו!</u></strong><br />החלטתם לעשות שינוי עם עצמכם, נפלא!<br />אתם גם יודעים מה הכיוון הכללי- עוד יותר טוב.<br />אבל במה בדיוק תבחרו?<br />המלצתי- לכו על התחומים שאתם אוהבים, או שאתם טובים בו (לרוב זה בא ביחד)<br /><div></div>אני שונא לרוץ!<br />אני שונא חדרי כושר!<br />אני שונא משחקי כדור!<br />אז איך אני אמור לחזור לכושר?<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY908Ng3CI/AAAAAAAAAK4/NsGtWk4tC8A/s1600/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%A9%D7%95%D7%97%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="124" ox="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGY908Ng3CI/AAAAAAAAAK4/NsGtWk4tC8A/s200/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%A9%D7%95%D7%97%D7%94.jpg" width="200" /></a></div>יש ענף ספורט אחד שאני טוב בו ושאני מאוד אוהב אותו- שחיה!<br />בינגו. זה הענף שאני צריך לבחור לעצמי בכדי לחזור לכושר.<br />ברור לי שאם ארשם לחדר כושר, הדבר ביחידי שינוע ויזוז זה הכסף שעובר מהחשבון שלי לחשבון של בעלי המכון. אני, לא אעשה כלום. כי אני פשוט שונא את זה.<br /><br />ואם אבחר לרוץ, אז אנעל נעלי ריצה, אלבש מכנסי ריצה ואצא לרחוב להתחיל לרוץ, אחרי 6 מטר אשכנע את עצמי שאפשר גם ללכת מהר, ואחרי 20 מטר אחליט שלהיום זה מפסיק ומחר נרוץ יותר רחוק.<br />ה"מחר" הזה, לעולם לא מגיע....<br /><br />לכן היה ברור לי שאני צריך לבחור בתחום שאני אוהב, אצלי זה שחיה.<br /><div></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: left;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div>ועכשיו, כמו בסרטים במצוירים, לפתע&nbsp;מגיח השטן הקטן הזה, שיושב לי על כתף ימין, ומשכנע אותי שההחלטה שקיבלתי ממש, אבל ממש לא טובה.<br />הוא מתחיל לשאול אותי שאלות שיגרמו לי להפסיק עם הכל ולחזור לחיים הרגילים שלי"<br /><ul style="text-align: right;"><li><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">"איפה תמצא בריכה שקרובה אליך...."</div></li><li><br /><div style="text-align: right;">"מאפה יש לך זמן להתחיל להשקיע בזה עם כל הטירוף של החיים שלך?"</div></li><li><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGfI65XBKXI/AAAAAAAAAMg/2PZP34Pbj1U/s1600/imagesCAX38O4C.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGfI65XBKXI/AAAAAAAAAMg/2PZP34Pbj1U/s320/imagesCAX38O4C.jpg" /></a>"מה לדעתך יגידו אשתך והילדים שלך כשישמעו על זה?"</div></li><li><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">"יש לך בכלל כסף להשקיע במינוי לבריכה..."</div></li><li><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">"האם בכלל יהיה לך כוח לקום בחורף ולצאת לבריכה..."</div></li><li><br /><div style="text-align: right;">"בכלל, אין לך ציוד לשחייה (משקפת, בגד ים, אטמי אוזניים...)"</div></li><li><br /><div style="text-align: right;">"תגיד, השתגעת? רד מיד מכל הרעיון המגוחך הזה!, לך הביתה ותרדם מול הטלוויזיה!"&nbsp;</div></li></ul>אלו מחשבות מעכבות שצצו ועלו ברגע שקיבלתי את ההחלטה לבחור בשחייה.<br />אני משוכנע שאתם מכירים את המחשבות הללו.<br />הטריק שלי היה שאני מתעלם מהם ומחליט להתקדם צעד צעד,<br />ולכן עברתי לשלב הבא בלי להתייחס למחשבות המעכבות.<br />פשוט ידעתי שאם אתקדם, אצליח לנצח את ה"שטן" הקטן הזה ולנפץ אותו (כמו בסרטים המצוירים).<br /><br /><div></div><u><strong>3. קביעת סדר עדיפויות שונה שמתאים לי</strong></u><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZEIyODKGI/AAAAAAAAALQ/CRDOs9JgNJg/s1600/%D7%9E%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D.bmp" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZEIyODKGI/AAAAAAAAALQ/CRDOs9JgNJg/s320/%D7%9E%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D.bmp" /></a></div>החלטנו, יופי, אנחנו כבר בדרך הנכונה. אבל זה ממש לא מספיק.<br />אנחנו צריכים לשלב את ההחלטה שקיבלנו בחיים שלנו, אחרת, אין לנו סיכוי להצליח לממש אותה.<br /><br />בכדי לשלב את ההחלטה בחיים שלנו, אנחנו צריכים לקבוע סדר עדיפויות חדש לצורת החיים שלנו.<br /><br />למה אני מתכוון?<br />כשאני החלטתי שאני צריך לחזור לכושר, היה לי ברור שזה יבוא על חשבון דברים אחרים. אז על מה לוותר?<br />זו לא החלטה קלה בכלל, הרי במילא אנחנו עמוסים מאוד ואין לנו בכלל זמן פנוי.<br />ובכל זאת, ברור שאם אנחנו אומרים "כן" למשהו אחד, אנחנו אומרים "לא" אוטומטית למשהו אחר.<br /><br /><u>אז, איך מחליטים על מה מוותרים?</u><br />הנה התהליך שאני עברתי:<br />רשמתי לעצמי את כל הדברים שאני עושה (עבודה, משפחה, טלוויזיה, חברים....) ודירגתי אותם מהחשוב לפחות חשוב.<br />אחר כך רשמתי לעצמי על מה אני מוכן לוותר בתמורה לחזרה לכושר.<br />החלטתי שאני מוכן לוותר על הטלוויזיה בערב, ועל עוד חצי שעה במיטה בבוקר, ושאקום חצי שעה מוקדם יותר, אגיע לעבודה מוקדם יותר, אנסה לצאת מהעבודה באותם ימים מוקדם יותר ולצאת לבריכה. כך שבעצם אתאמן בערב, במקום להרדם מול הטלוויזיה.<br /><br /><div></div><u>מה עושים כשזה לא עובד?</u><br />זה עבד למשך שלושה שבועות, אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי סיכוי להמשיך ככה. אני חוזר מהעבודה עייף מאוד ולא מצליח לשחות כמו שאני רוצה.<br />אז שיניתי את לחות הזמנים.<br />במקום לקום חצי שעה מוקדם יותר, אני קם שעה מוקדם יותר (בשש בבוקר- וזה ממש לא נורא) אוכל משהו מהיר (לרוב יוגורט) ואז יוצא לבריכה, לפני העבודה.<br />שוחה שעה, מתקלח 10 דקות ויוצא לעבודה.<br /><br />איזה שינוי מדהים!!!<br />קודם כל, אני מתמיד בזה כבר שנתיים וחצי.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGwEJSGQCbI/AAAAAAAAANA/SzqU9p8MCMA/s1600/3704160_low.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="133" ox="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGwEJSGQCbI/AAAAAAAAANA/SzqU9p8MCMA/s200/3704160_low.jpg" width="200" /></a></div>שנית, להגיע לעבודה אחרי אימון זה מדהים!<br />התחושה היא שאתם על כדורי הרגעה ומרץ ביחד.<br />מצד אחד אתם רגועים ויכולים לקחת את כל הצרות שיש בעבודה בנינוחות, מצד שני אתם מלאי מרץ לדחוף קדימה פרויקטים תקועים ולהניע את העובדים שלכם.<br />זה פשוט עולם אחר!<br />תנסו את זה, שווה כל דקה שתשקיעו בעצמכם.<br />אגב- לאימהות בניכם- אני בבית זה שאחראי על הסנדוויצ'ים לילדים, ולשלוח אותם לבית הספר, אני פשוט מכין להם את הסנדוויצ'ים יום קודם, ואשתי לימדה אותם להתארגן לבד לבית הספר. יש לכל דבר פתרון. רק צריך לרצות להשיג אותו.<br /><br /><div></div><u><strong>4. הגדרת מדדים להצלחה</strong></u><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZGeuQqbvI/AAAAAAAAALo/G898YKejJkQ/s1600/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZGeuQqbvI/AAAAAAAAALo/G898YKejJkQ/s320/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91.jpg" /></a></div>אוקי, אז החלטתי שאני רוצה שינוי, הבנתי באיזה תחום אני רוצה אותו, וגם הגדרתי לעצמי על מה אני מוותר בכדי להשיג את השינוי הזה. אבל איך אני אדע אם אני מתקדם לקראת השינוי המיוחל?<br /><br />לצורך כך הגדרתי לעצמי יעדים ברורים שאני צריך להשיג.<br />אני צריך להגדיר לעצמי כמה פעמים בשבוע אני יוצא לבריכה ומתי. אחרת, מהר מאוד אני אפסיק עם זה.<br />רציתי מאוד לקבל החלטה ששלוש פעמים בשבוע אני שוחה, אבל היה לי ברור שלא באמת אצליח לעמוד בזה. לכן החלטתי בתור התחלה שאגיע פעמיים בשבוע לבריכה, וזה גמיש, כל עוד פעמים בשבוע אני בבריכה שוחה. <br />חוץ מזה אני צריך להגדיר כמה בריכות אני שוחה.<br />לכן החלטתי שאני שוחה קילומטר בכל פעם, ומשלב&nbsp;2 סגנונות שאני יודע לשחות (חזה, חתירה).<br /><div></div>הבנתי שאני גם צריך למדוד אם אני אכן חוזר לכושר.<br />קראתי ובדקתי איך עושים את זה, ובסופו של דבר החלטתי שאני מודד את הדופק במהלך כל אימון.<br />הגדרתי לעצמי שאני צריך להגיע לדופק של 120 פעימות בדקה למשך 30 דקות רצוף. אם הגעתי לדופק הזה, אני בדרך הנכונה. (אגב- לי היה חשוב יותר לשפר את מערכת הלב/ראות מאשר לפתח שרירים).<br /><div></div>וזה עבד!<br />פעמיים בשבוע הגעתי לבריכה ושחיתי קילומטר לפחות, בהתחלה זה היה קשה, אבל תוך חודש הגעתי לזה, ושמרתי על דופק מתאים.<br />היום אגב, לאחר שנתיים וחצי, אני שוחה 4 ארבע סגנונות (חזה, חתירה, גב ופרפר), ומגיע לדופק של 150 בספרינטים (שחיה מהירה), ולפעמים מגיע באימון לשניים וחצי קילומטר שחיה.<br /><br /><div></div><u><strong>5. מעקב</strong></u><br />אי אפשר להצליח בלי לעקוב אחר התהליך.<br />היה לי חשוב לוודא שאני מבצע מעקב נכון ומסודר.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZHJy6DZ7I/AAAAAAAAALw/vNgER5155CU/s1600/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZHJy6DZ7I/AAAAAAAAALw/vNgER5155CU/s320/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F.jpg" /></a></div>לכן קניתי בחנות מכשירי כתיבה יומן כיס קטן, ורשמתי ביומן כל פעם שהייתי בבריכה, מתי הייתי וכמה שחיתי.<br />איזו תחושה נפלאה הייתה להסתכל על היומן חצי שנה אחר כך ולגלות שהתמדתי והגעתי כל שבוע לבריכה.<br />כשיש מעקב, רואים את התוצאות!<br /><br /><div></div><strong><u>6. הפיכת השינוי להרגל</u></strong><br />פעם ראשונה- זה נחמד<br />פעם שנייה- זה מעייף<br />פעם חמישית - זה מתסכל<br />פעם עשרים ואחת&nbsp;- זה הרגל!<br /><div></div>ידעתי שאני צריך להפוך את השינוי להרגל בחיים שלי.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZDiCYv9nI/AAAAAAAAALI/eLAFjrf4XPY/s1600/21.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZDiCYv9nI/AAAAAAAAALI/eLAFjrf4XPY/s320/21.jpg" /></a></div>אני יודע שאם מתמידים 21 פעם במשהו, הוא הופך להרגל.<br />המוח תופס את השינוי כחלק מההתנהגות הטבעית שלנו.<br />לכן, היה לי מאוד חשוב להתמיד בעשרים ואחת האימונים הראשונים, להגיע ולא לוותר.<br /><br />ולשמחתי, בסביבות האימון ה-18, פתאום הרגשתי איך הגוף רוצה להגיע לאימון. התעוררתי ללא שעון מעורר ברבע לשש, יצאתי בשמחה מהבית (גם כשירד גשם והיה קר) וממש הרגשתי איך חסר לי האימון הזה (באימונים אנחנו מפרישים חומר שדומה לאדרנלין, שהוא כמו סם שמעורר אותנו ונותן לנו תחושה טובה, וכשאנחנו מתמידים באימונים, הגוף מתרגל לאדרנלין ורוצה עוד....)<br /><div></div>היום, אחרי שנתיים וחצי, אם חלילה אני לא מגיע לאימון, הגוף ממש צועק עלי, האימונים הפכו להיות חלק מהחיים שלי.<br /><br /><div></div><u><strong>7. להגיע להצלחה בצעדים קטנים</strong></u><br />רובנו מסתכלים על אנשים שמצליחים ואומרים לעצמנו "איך הם עשו את זה? איך הם הצליחו ולמה אנחנו לא הצלחנו כמוהם".<br />האמת היא שהם לא הצליחו בבת אחת, הם צעדו צעד צעד עד להצלחה.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGfM5vWWomI/AAAAAAAAAM4/X1FHQUJOF7c/s1600/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C2.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGfM5vWWomI/AAAAAAAAAM4/X1FHQUJOF7c/s320/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C2.jpg" /></a>זה כמו לעלות בסולם, לא מגיעים מיד לשלב האחרון בסולם (השלב הכי גבוהה), עולים שלב שלב עד למעלה.</div>כשהתחלתי את כל התהליך הזה של האימונים, היה לי ברור שאני צריך להתחיל "מלמטה". כלומר, התחלתי ביעדים קטנים.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בהתחלה הגדרתי לעצמי שבחודש הראשון אשחה 15 בריכות בלבד. בשבוע הראשון זה היה קשה, בשני יותר קל ובסוף החודש זה כבר היה די פשוט.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">חודש לאחר מכן עליתי לעשרים בריכות והמשכתי ככה שלושה חודשים.</div>לאחר ארבע חודשים עליתי ל-40 בריכות.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בסיום התהליך הגעתי לשישים בריכות רצוף.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">התחלתי בצעדים קטנים, אבל כשאני מדבר עם אחרים ומספר להם שאני שוחה 60 בריכות, אנשים נדהמים.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">מה יש להיות נדהמים? התחלתי בקטן והתקדמתי כל פעם קצת.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לא באמת מסובך כל כך.</div>פעם שמעתי משפט נחמד שמתאר את התהליך הזה: "שמחת הסנטימטר"- לשמוח על כל סנטימטר שהתקדמנו בו. עד שמגיעים לקילומטר הראשון.<br />זה פשוט, רק צריך להתחיל ולהתמיד.<br />תנסו ותגלו שתצליחו!<br /><br /><div></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGbt0sgfoVI/AAAAAAAAAMY/qvw2_cdDJnw/s1600/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%9F+%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGbt0sgfoVI/AAAAAAAAAMY/qvw2_cdDJnw/s320/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%9F+%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C.jpg" /></a></div><u><strong>8. לצפר את עצמנו על הצלחות קטנות.</strong></u><br />המוח עובד בצורה מאוד מוזרה, הוא מאמין למה שהוא רואה, או למה שאנחנו "מאכילים" אותו.<br />אם נחשוב מחשבות שליליות, המוח יאמין להן, ואם נחליט שמגיע לנו פרס, המוח יאמין גם לזה.<br /><br />זו בדיוק הכוונה ב"לצפר" את עצמנו.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">אנחנו צריכים ללמד את המוח שהשינוי שאנחנו עושים הוא טוב, וכדי שנלמד את המוח את זה, אנחנו צריכים להתנהג בצורה כזו.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGwaSXs_ymI/AAAAAAAAANI/RUK52UO6z2M/s1600/%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%A9%D7%94+%D7%9C%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99.gif" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" ox="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGwaSXs_ymI/AAAAAAAAANI/RUK52UO6z2M/s200/%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%A9%D7%94+%D7%9C%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99.gif" width="189" /></a>לכן, בסוף כל שבוע, לאחר שהגעתי פעמיים באותו שבוע לאימונים, הייתי מצפר את עצמי בפרס קטן, פעם אחת זה היה לשבת בבית קפה עם כוס שוקו (כן, אני אוהב שוקו, לא קפה, כל אחד והשריטה שלו...), פעם אחרת זה היה לקנות לעצמי ספר שרציתי כבר הרבה מאוד זמן ולכתוב בספר הקדשה לעצמי בסגנון: "אילן, כל הכבוד לך על ההשקעה והמאמץ באימוני השחייה, אני מאוד מעריך זאת, אילן רני".</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לא משנה איך תבחרו לצ'פר את עצמכם, העיקר שתעשו זאת בכל פעם שתצליחו להשיג מטרה קטנה שהגדרתם לעצמכם.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">זה תהליך חשוב מאוד להמשך הדרך ולהשגת ההצלחות הגדולות בהמשך.</div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"></div><u><strong>9. הצטרפות לקבוצה ולמאמן.</strong></u><br />בשלב מסוים, לאחר שנה, הגעתי למסקנה שמיציתי את היכולות האישיות שלי ושאני צריך משהו אחר בכדי להתקדם.<br />הבנתי שאני צריך להצטרף לקבוצה עם מאמן.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGfKOomManI/AAAAAAAAAMo/LHuUwLOCKKg/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9F+%D7%A9%D7%A4%D7%A2.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGfKOomManI/AAAAAAAAAMo/LHuUwLOCKKg/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9F+%D7%A9%D7%A4%D7%A2.jpg" /></a>זה היה די פשוט, כל הזמן היתה קבוצת אימונים לידי, רק שלא ממש התיחסתי אליה עד שהחלטתי לחפש כזו.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">אז לאחר שנה הצטרפתי לקבוצת שחיה&nbsp; עם מאמן מדהים (גרשון שפע- בתמונה, מי שמכיר את השם יודע על מה אני מדבר).</div><br />האימונים עם הקבוצה עשו אצלי שינוי מדהים.<br />קודם כל המוטיבציה להשתפר עלתה מאוד.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">שנית, המאמן הוביל אותי למחוזות שלא האמנתי שאצליח להגיע אליהם בשחיה.</div>עד אותו הזמן התאמנתי בשני סגנונות עיקריים: חזה וחתירה.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בעקבות האימונים עם הקבוצה שיפרתי גם את סגנון הגב שלי</div>למדתי להסתובב ליד הקיר בסיבובים מהירים (מתחת למים כמו שחיינים תחרותיים) ושיפרתי מאוד את סגנונות השחייה שלי.<br />ושיא השיאים: התחלתי לשחות פרפר- שזה הסגנון הקשה ביותר בשחייה.<br /><br />בקיצור, הצטרפות לקבוצת אימונים עם מאמן מקצועי זה שלב משמועתי מאוד בהתקדמות להשגת המטרה.<br /><br /><div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><strong><u>10. שיתוף המשפחה בתהליך שאתם עוברים</u></strong><br />כשהתחלתי לשחות, וסיפרתי על כך למשפחה שלי, הם הרימו גבה, ואמרו משהו כמו "נו טוב, עוד אחד מהשגעונות שלו, זה יגמר אחרי שבוע".<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGwg2DmnkAI/AAAAAAAAANM/zaKp-R_ofF4/s1600/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%9F+%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGwg2DmnkAI/AAAAAAAAANM/zaKp-R_ofF4/s1600/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%9F+%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94.jpg" /></a></div>כשהמשפחה ראתה שאני מתמיד, הם התחילו לתמוך בי.<br />הילדים הקלו עלי בבוקר, אשתי סלחה לי על הבלאגן שעשיתי בבית בגלל שפתאום היה לי פחות זמן לנקות כלים, בקיצור, כשהתחלתי להראות רצינות, המשפחה קיבלה את זה ברצינות ותמכה.<br />חשוב לנסות להשיג תמיכה מהמשפחה.<br />במיוחד מבן/בת הזוג.<br /><u>אבל זכרו, את התמיכה תקבלו רק לאחר שאתם הוכחתם רצינות והתמדה, לא לפני כן!</u><br /><br /><strong><u>מה התוצאות שהגעתי אליהם לאחר שנתיים וחצי:</u></strong></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><ol><li>אני בכושר טוב.</li><li style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ירדתי&nbsp;8 קילו בלי לשנות את הרגלי האכילה שלי (מעולם לא עשיתי דיאטה, המשכתי לאכול הכל וכל מה שאני אוהב, אבל לאט לאט הרגשתי איך אני פחות נמשך לשוקולדים ולדברים מתוקים, פחות נמשך לבשר כבד ויותר לירקות, פירות ואוכל מוכן אמיתי שאשתי מכינה בבית. הורדתי את כמות הג'אנק פוד שאני אוכל בחוץ, ואני משתדל לאכול יותר אוכל שקל לי לעכל).</li><li style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בשנה האחרונה עברו עלינו כמה משברים משמעותיים במשפחה ובעסק.<br />בזכות השחיה הצלחתי להתמודד איתם בצורה הרבה יותר רגועה, שקולה והגיונית.</li><li>איכות החיים שלי השתנתה לגמרי, אני מרגיש הרבה יותר בריא.</li><li>והכי חשוב- אני נהנה מכל רגע!</li></ol></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><u><strong>איך כל זה קשור אליכם?</strong></u></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZKaNsvx-I/AAAAAAAAAMQ/YshFYIM6cRA/s1600/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%A2%D7%9D+%D7%9E%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_OEgpc7I3DsI/TGZKaNsvx-I/AAAAAAAAAMQ/YshFYIM6cRA/s320/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A8+%D7%A2%D7%9D+%D7%9E%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94.jpg" /></a>את כל השלבים שתיארתי כאן ניתן ליישם בכל תחום בחיינו.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לדוגמא: אשתי ואני מיישמים אותם בימים אלו לגבי שינוי הרגלי הצריכה בבית.</div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">עברנו על כל השלבים שתארתי, וכבר חודשיים וחצי אנחנו מיישמים אותם (עוד מעט עוברים לשלב ההרגל),</div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בינתיים, זה עובד נפלא!</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><u><strong>כל אחד ואחד מכם יכול ליישם שינוי בחיים!</strong></u></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">זה לא באמת מסובך כמו שזה נראה בהתחלה. פשוט צריך לעבור את השלבים הנכונים ובסדר הנכון.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, לאחר שהתיעצתי עם הקואצנר שלי (כן, גם לי יש אחד כזה...) ושאלתי אותו מה דעתו על כך.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">הוא אמר לי שהתהליך שעברתי יכול לעורר השראה לאחרים.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">אז, אם הצלחתי לגרום גם לכם לרצות לעשות שינוי בחיים שלכם (כל שינוי שתרצו), אני שמח.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br />לרוב זו שאלה של ניהול עצמי.</div>שיהיה בהצלחה לכולנו.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div>אילן.<br /><br />נ.ב. <br />עדיין לא קראתם את "10 הסודות של מנהלים מוצלחים במיוחד"?<br />הצטרפו למאות אנשים שכבר קראו אותו, לחצו על הלינק וקבלו אותו אליכם בחינם:<br /><a href="http://www.renihul.co.il/119966/recommendation-for-10-secrets">http://www.renihul.co.il/119966/recommendation-for-10-secrets</a><br /><br />אשמח לקורא תגובות שלכם על הפוסט.</div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7377526403032457220-3243332548903355581?l=ilr300167.blogspot.com' alt='' /></div>אילן רניhttp://www.blogger.com/profile/08654400235160129777noreply@blogger.com13